מלאכי הגורל פרק 12: פלאשבק נוסף

אביעד טס במשך שעה שלמה עד שלבסוף עצר ליד מפל מים. הוא סרק את הסביבה כדי לראות אם מלאור והמקולל בעקבותיו אבל הוא לא ראה אף אחד. 'מה עכשיו' הוא התיישב על סלע ליד המפל ופתח את ידו. בכף ידו נח החצי השני של הדסטני אמיולט. לפי מה שהוא הצליח להבין מאירועי השעה האחרונה קאירה נמצאת באזור שנקרא "המימד האסור" וכדאי שימצא דרך להגיע אליה לפני שמלאור והמקולל יעשו זאת. חוץ מזה לאורך כל זמן הטיסה הוא לא הפסיק להעלות בראשו את המבט שהיה על פניה של קאירה רגע לפני שאיידה את עצמה. מבט שהיה משוכנע שראה בעבר…..

לאחר התקרית ההיא בבית חולים ביוון הוא והמשפחה שלו המשיכו בטיולם ביוון. באחד הימים בהם לא יצאו לאתר תיירות כלשהו הוא וקאירה החליטו לצאת ביחד לשוק באתונה. אחרי התקרית בספינה התברר לו שגם היא והמשפחה שלה באו לביקור מישראל. הם החליפו טלפונים ונשארו בקשר. בכל מקרה הם סיירו ברחבי השוק, קנו פה ושם דברים קישטים ובגדול עשו כושר. התברר לו ששניהם אוהבים היסטוריה עתיקה אז הם החליטו ללכת לסיור קצר בארקופוליס של אתונה (אחרי שכמובן הודיעו להורים שלהם). "ואני חשבתי שיותר קשה לעלות 15 קומות בבניין שבו אני גר" אביעד אמר כשהם גמרו לטפס את ההר.
"למה לא להשתמש במעלית?" היא שאלה אותו. "סיפור ארוך" הוא השיב ופתח את הארנק שלו. "זה אמור להספיק לכניסה לשתיים" הוא הוציא 20 אירו. אחרי ששילמו על הכרטיסים הם הלכו ישירות לפנתרון של אתנה. מסיבה כלשהי לא היו הרבה אנשים על הארקופוליס ואביעד החליט שהרבה פחות רועש ככה. הם התיישבו על סלע קרוב לכניסה לפנתרון והשקיפו על העיר.
"הכל הרבה יותר שקט פה למעלה. לא שומעים את כל המכוניות והאנשים שם למטה". אמרה קאירה.
"לפעמים אני תוהה איך המקום היה נראה אז כאשר אתונה הייתה בשיאה". "בטח הרבה יותר מאורת ועליזה מאשר עכשיו" אביעד אמר.
"על זה אין להתווכח" היא נגעה בחצי תליון שעל צווארה. משהו בו היה נראה מוזר: הוא היה חצי עיגול ונראה היה שאמור להיות עוד חצי תליון שמתחבר לחתיכה הזאת.
"אפשר לשאול לגבי התכשיט הזה? הוא הצביע על החצי תליון. "זה? מתנה מסבתא שלי" היא אמרה.
"במקור זה היה שייך לאמא שלה שהעבירה את זה אליה וכן הלאה". אביעד ישר זיהה שהיא משקרת. הוא לא היה בטוח אבל נראה כאילו החצי תליון זוהר טיפה באור אחר הצהריים. היא ראתה את זה והסתירה את החצי תליון. מבטה נורה לכל עבר כאילו היא סורקת את הארקופוליס.
"הכל בסדר?" הוא שאל. היא הנהנה בחיוב. "האמת שאני צריכה לשירותים" היא רצה לכיוון שממנו הם באו ואביעד התחיל לחשוד שמשהו קורה כאן. היא עצרה אחרי כמה מטרים והעיפה מבט לעברו. מהמבט שעל פניה היה נראה כאילו היא חוששת לו. זה השלב שבו הוא הרגיש במשהו מאחוריו וכשהסתובב לראות מה זה היה פיצוץ.

"הנה אתה" קול מרוחק הוציא את אביעד מהרהוריו. הוא ראה שני דמויות מכונפות עפות מעל היער. "לא טוב" הוא אמר והביט בחצי תליון של היצירה. לא היה לו זמן לחפש איך להגיע למימד האסור כדי לחלץ משם את קאירה אז הוא יצטרך להשתמש באופציה שברשותו. מלאור והמקולל נחתו כמה מטרים מולו. "היכנע!" מלאור קרא.
"כן בטח" הוא השיב. הוא הביט בחצי תליון של קאירה.
"אל תהיה טיפש" מלאור אמר. "לא תצליח לשלוט בכוח של החצי תליון של היצירה בגלל שאתה לא המלאך של היצירה".
"אולי לא" אביעד השיב. "אבל זה כן יוביל אותי אליה" הוא חיבר את שני החצאים והם התחילו לזהור."אדיוט!" מלאור שיגר כדור של אש שחורה לעברו והמקולל זימן קרן אור אדומה. החצאים זהרו העוצמה רבה יותר ואביעד התרכז בלהשתגר למימד האסור ועצם את עיניו. כשפקח אותם הוא מצא את עצמו בגבעה של סלעים שחורים. השמים היו בצבע אפור וברקים שחורים הבזיקו בהם כל כמה שניות. 'זה נראה לי המקום הנכון' הוא חשב לעצמו ואז שם לב ששני החצאים עדין זוהרים בעוצמה רבה. הוא מיהר להפריד בין שני החצאים והם הפסיקו לזהור. הוא ידע שעדיף לא להסתכן ולהשתמש בכוח המשולב של שני החצאים הרבה זמן. לפי הסיפורים היה לו מזל שבכלל הצליח הפעם לעשות את זה. 'נצטרך לעשות את זה בדרך הקשה' הוא השקיף אל הר שחור גדול שהיה מולו
.