מלאכי הגורל פרק 10: המקולל חלק 2

"מלאור ממש לא בוחל באמצעים" אביעד אמר כשהם ופלוגה של מלאכים משוריינים בכף רגל ועד ראש הגיעו לשם בפורטל ישר מהארמון. הם עמדו באמצע שדה קרב מלא בגופות של מלאכים בשריונות לבנים ושחורים. מולם עמדה הכניסה לקבר של המקולל ומפנים הם שמעו קולות קרב. "וזה עוד כולם לעומת מה שהחסידים שלו עושים בשמו" אמרה קאירה."פעם אחת מלאור לקח את הגופה של מלאך בכיר שהביס בקרב והוציא הכל מבפנים.
"אאוץ" אמר אביעד. "כדאי שנכנס לקבר". הם מיהרו לכניסה ובניגוד למה שאביעד ציפה לא היו שום בעיות בכניסה. שני מלאכי הגורל והפלוגה שלהם הגיעו לחלל גדול שבו קומץ של מלאכים הדפו מתקפה של מורגנה והמלאכים הנופלים שלה. מאחורי המלאכים עמדה זוג דלתות זהב גדולה
"למה לא מפתיע אותי לראות שהיא שרדה?" רטן אביעד.
"ככה זה איתה. היא שורדת כל דבר אפשרי" קאירה אמרה ושלפה חרב. היא הצביעה קדימה והמלאכים שלהם הסתערו ואיגפו את המלאכים הנופלים מאחורה. אביעד הדף חרב של מלאך נופל ודקר אותו בתגובה. הוא כשל אחורה והתפורר לאבק כאשר מטח של כדורי אש חרכו אותו. מימינו קאירה, חמושה בשני חרבות כתומות הסתובבה כמו סופת טורנדו ברחבי החדר, דוקרת מלאכים נופלים על ימין ועל שמאל בזמן שמעליה הופיע כל כמה שניות כדור אש ששרף מלאכים נופלים. הוא התמקד במורגנה, שנראה שעסוקה בקרב פנים מול פנים עם מלאך לבוש בשריון מוזהב ושני חרב זוהרות עם הילה כחולה. מורגנה תיקלה אותו והעיפה את אחת החרבות ישר לרגליו של אביעד.
"הייתה צריך להיכנע כשהיה לך הזדמנות" אמרה מורגנה.
"אני לעולם לא אכנע לך, משרתת מלאור" אמר המלאך והדף מתקפה של כדורי אש שחורים שהיא ירתה. אביעד לקח את החרב והרגיש את החצי תליון פועם. 'שננסה?' הוא התחיל לתעל אנרגיה מהחצי תליון אל החרב והסתער על מורגנה. הוא הכה לכיוון ראשה אבל היא ראתה את זה וקפצה אחורה.
"תראו תראו. מלאך הגורל של ההרס הגיע. קצת מאוחר מידי". "תחשבי שוב" הוא הניף את החרב והחצי תליון זהר בעוצמה."אקסליום פורוטס!" הוא הנחית את החרב וקו בוער של אנרגיה פגע במורגנה והעיף אותה על הדלתות, משמיד בדרכו תריסר מלאכים נופלים. הוא למד את הקסם הזה בזמן האימונים שלו עם קאירה. "יפה" אמר המלאך. "עכשיו תורי" החרב שלו נעלמה והוחלפה במטה זהב עם קריסטל כחול בחלקו העליון. "קריטסל גיאנה!" חמישה קריסטלים חדים ביותר התגשמו מעל המלאך ועפו לכיוון מורגנה.
"דרקוס גיאנה!" מורגנה זימנה קריסטלי שחורים שהתנגשו בקריסטלים של המלאך והשמידו אותם. היא גיחכה והקריסטלים שלה נורו לעברם. "לא יעבוד" אביעד הפך את החרב שלו ונעץ אותה בקרקע. מגן אדום התפשט סביבם ופוגג את הקריסטלים השחורים. "אקסליום מוטרס!" המגן שינה צורה למטחי אנרגיה אדומים שעפו על מורגנה והצמידו אותה לקיר. הוא הסתער על מורגנה עם להב החרב מכוון לבטנה. "אתה טיפש" מורגה שיחררה יד אחת וכדור של אש שחורה הופיע. "להבות השאול!" מטח כדורי אש נורה לעברו. הוא התחמק מכולם ושם לב שכדורי האש משנים כיוון לעברו שוב. 'כדורי אש שננעלים על המטרה. זה מעניין' הוא המשיך להסתער. שניה לפני שכדורי האש פגעו בו הוא נעלם בהבזק אור אדום וכדורי האש פגעו במורגנה. מורגנה ניקתה את האבק מעיינה ואביעד הופיעה מולה ונעץ את החרב. מורגנה צרחה וניסתה להוציא את הלהב בגופה אך לשווא. היא התפוררה לאבק ואביעד שיחרר את החרב מהקיר.
"אל תוריד את העיינים ממנה!" המלאך הרים את המטה והאבק מגופה של מורגנה נלכד בכדור אנרגיה זהוב.
"היא מסוגלת לחזור לחיים מגרגיר אבק בודד" הזהיר המלאך.
"נחמד לדעת" אמר אביעד. פתאום דלתות הזהב התפצצו וגל אדיר של אנרגיה העיף את אביעד אחורה. הוא נחת בכריעה לצד קאירה.
"מה זה היה?" הוא שאל
"הסימן של האבדון שלכם" נשמע קול ודמות יחידה נגלתה מתוך האבק, לבוש בשריון שחור עם עיטורי זהב, כנפיים שחורות ועיינים אדומות כדם. "מלאור" אמרה קאירה. "בכבודו ובעצמו!" מלאור שלף חרב מחלל האוויר והצביע קדימה. גל של אנרגיה שחורה התפשט ממנו ושרפה את כל המלאכים בחדר. אביעד, קאירה והמלאך המוזהב היו היחידים ששרדו בזכות מגיני אנרגיה שהעלו סביב עצמם. מתוך החדר צעד יצור בגובה של חמישה מטרים עם שריון אדום וכנפי עור שחורות ונעמד לצד מלאור. "לא טוב" אמרה קאירה.
"המקולל" אמר המלאך בפחד.
"אכן" אמר המקולל, שהרגיש בפחד בקולו של המלאך. "עבר הרבה זמן מאז שהייתי חופשי. בוא נעשה קצת כיף!"