מלאכית מתנקשת (assassin angel) פרק 2 חלק 3

טוב, לפחות אי אפשר לומר שהייתי מופתעת. היה ברור שייקח להם זמן מה לאתר אותי שוב, אבל כשהגיעו לפחות ציפיתי להם, למרות שלא הייתי זהירה וערנית מספיק. לפחות הרחובות כבר התרוקנו, כך שלשלדים לא היו מטרות נוספות. מלבדי, ומלבד סקיי.
הנפתי את אגרופי בכוח ופגעתי בגולגולת הצהבהבה והמבחילה של השלד. זה די הסיח את דעתו לרגע, מה שנתן לי הזדמנות לבעוט אותו מעלי. התרוממתי על רגליי בזריזות בדיוק כשסקיי הכה את השלד עם קשתו, מה שגרר תוצאה מספקת למדי- חלקי השלד התפזרו לכל עבר, משמיעים קולות נקישה.
תפסתי בזרועו של סקיי בכוח וגררתי אותו אחרי. התחלנו לרוץ לכיוון שממנו באנו- ביתו של איאן. הייתי מוכרחה לדבר איתו לפני שאעזוב. "רק שניים תקפו אותנו," סיננתי מבעד לשניים חשוקות, "הם בוודאי התפצלו כדי למצוא אותי. אבל איך לכל הרוחות הם עברו את החומה?"
סקיי משך בכתפיו. הוא נראה קצת המום."אני מודה שעד עכשיו לא באמת האמנתי לסיפור שלך. ואת לא יכולה להאשים אותי," הוסיף כשלכסנתי אליו מבט מרוגז, "קשה להאמין שנערה תשרוד במשך יומיים נגד חמישה שלדים שמנסים להרוג אותה, שלא לדבר על כך שלא נראו כאלה כבר כמה מאות שנים. אני- אוח!" הוא נאנק כשעצרתי, תפסתי את צווארון הטוניקה שלו והטחתי אותו בכוח כנגד קיר בית סמוך. הרמתי אותו קצת באוויר וזה דרש מאמץ, אבל יכולתי לעמוד בזה. "אני לא משחקת משחקים, ולא משקרת או מגזימה כדי שיכבדו אותי. כל מילה שאמרתי לך הייתה אמת." קירבתי את פני לשלו כדי להדגיש את המסר. משהו עבר בעיניו התכולות. לקח לי רגע לזהות אותו- פחד. "ותפסיק להתייחס אליי כאילו אני צורת חיים נחותה כלשהי." הוספתי, פשוט כי זה היה מרתיח. הרפיתי ממנו והוא נפל לקרקע. שמעתי צווחה במרחק לא רב מאיתנו- קבצן זקן שהביט אל משהו מאחוריי באימה.
הסתובבתי. הפעם היו שלושה שלדים. הם מתקבצים שוב. ונראה שהם פונים לא רק אליי- ארובות העיניים החלולות שלהם הופנו גם לסקיי. קיללתי בשקט.
"נראה שלא אצליח להיפטר ממך." אמרתי לסקיי. "הם עכשיו מנסים להרוג גם אותך, אולי כי הם מחשיבים אותך לבעל ברית שלי. מה אתה מעדיף- להישאר כאן ולמות, או לברוח?" לא המתנתי לתשובה. המשכתי לרוץ. לא הופתעתי כששמעתי אותו מאחוריי. "נכון לעכשיו, את האדם האחרון שאני רוצה לברוח איתו משלדים שרודפים אחריי, אבל נראה שאין לי ברירה." לראשונה מאז פגשתי אותו הוא נשמע רציני ולא קל דעת.
עקפנו פינת רחוב והשארנו את השלדים מחוץ לטווח ראייה. אסור שהם יראו אותי עם איאן. לא שוב. בטח המים טשטשו אותם, והם לא ירדפו גם אחריו. אם הם יראו אותו שוב הם יצודו גם אותו עד שיגיע למקור מים. עם סקיי זה לא יעבוד. מקור המים הקרוב ביותר הוא החומה.
התפרצתי לתוך הבית והבהלתי את איאן, שישב על כיסא גבוה ונראה שקוע בספר ישן ועב כרס. "השלדים מאחורינו." הודעתי לו, מתנשפת. איאן זינק ממקומו. "את בורחת? שוב? ומה איתו?" הוא הצביע על סקיי. "הוא בא איתי. הם סימנו אותו כמטרה." פניו של איאן התעננו.
"אם כך, תזדקקו לצידה." בזמן שחטף תרמיל ודחס לתוכו מכל הבא ליד הסביר את חשיבותו של הספר העתיק. "זהו יומנו של הנודד. הוא ידע הכל על בני מוות, וכתב את זה ביומנו. אם ברצונך למצוא את בן המוות שנחוש כל כך להרוג אותך, היומן הזה יעזור לך. אבל אסור לך להראות אותו לאיש. יש בו תיעוד של היסטוריה, ולפי חוקי המלך זהו ספר שיש לשרוף."
הוא תחב גם את הספר לתרמיל ועטף אותו ביריעת עור. "יש ביומן גם מפה של כל אנטלריה, בין השאר. לאן תלכו?"
"אני לא יודעת. כמה שיותר רחוק ועם כמה שיותר נהרות ונחלים בדרך." עניתי בקדרות.
"ממה שקראתי על מתנקשים והמנטורים שלהם מאז שסומנתי אמורה להיות לנו דרך לתקשר. משהו שקשור לסמלים. תחזרי לכאן בהקדם האפשרי, כדי שנוכל לברר יותר על זה. מי יודע, אולי תפגשי מתנקש אחר והוא יעזור לך להבין את כוחותייך. בהצלחה." הפתעתי את איאן ואת עצמי כשהתקרבתי אליו וחיבקתי אותו. "תודה על הכל." לחשתי, הפניתי לו גב ויצאתי במהירות. סקיי יצא אחרי. ממרחק ראיתי את השלדים מתחילים לסגור עלינו. "אז פשוט נרוץ ונלך עד שנמצא דרך להיפטר מהם?" סקיי שאל.
"ברוך הבא לחיים שלי בימים האחרונים. או שנמצא מקור מים ואז אפטר ממך." הטיתי את הראש הצדה. "שנלך?"
"אחרייך." השיב.