מלאכית מתנקשת (assassin angel) פרק 1 חלק 6

כשעברנו בו לא יכולתי להימנע מלחשוב על כל המים מעלינו, ומה יקרה אם איאן יאבד ריכוז. אך למרות חששותי עברנו בשלום, ואיאן סגר את הפתח מאחורינו.
מולנו נפרש שטח ענק של בתים, שדות, רחובות ושווקים. רוב הבתים היו בצבע אפרפר, אבל חלקם נצבעו בלבן ורוכזו באזור אחד, בבירור בתי הסוחרים העשירים והאצילים. בשוליה, כמו בד ישן ומרוט, כמות הבתים קטנה משמעותית (הם גם נראה ישנים ושחוקים יותר) ורוב השטח היה מורכב משדות זהובים ומטעים ירוקים. במרכז של כל זה התנשא ארמון שיש ענק ומבהיק. בסביבתו היו מרוכזות אחוזות, עשויות גם הן משיש בהיר, אבל קטנות בהרבה מהארמון. מלך מתנשא, זה ברור. הבתים היפים בלטו כמו טבעת זהב על ידו של עני, במעין צורה אכזרית של 'לנו יש ולכם אין'.
"זה היה יפה יותר אלמלא הבתים הישנים." אמרתי.
"כן." אישר איאן. "הנוף נהרס גם בגלל הצבע האפור העכור של הבתים.לא רק המצב שלהם."
קרוב לחומה, במרחק לא רב, נראה מקבץ של אוהלים כהים. מחנה צבאי.
"מה עשית מחוץ לחומה?" שאלתי, מתפלאת שעד לאותו רגע לא עלה בדעתי לשאול. "בהתחלה חשבתי שאתה סייר…"
"לא. אבל אני אוהב מפעם לפעם לצאת אל מחוץ לחומה, למרות הסכנה. אשתי-" "אתה נשוי?" קטעתי אותו. "כן. היא די אילצה אותי לקחת סוס וחנית. אני לא אוהב אף אחד מהם, אבל היא התעקשה. תכף תפגשי אותה." הוא נראה מיוסר. "היא תכעס כשתשמע על גורלו של ברון המסכן. אולי היא פחות תכעס אם אומר לה שהיה סוס זקן וכבר הגיע זמנו…" הוא המשיך למלמל לעצמו.
הלכנו והתקרבנו לעיר. כשהגענו לאזור בו הצפיפות גדלה ראיתי שלט: 'מרכז אות'בורן'
"לעיר קוראים אות'בורן?"
"כן. היא העיר הקטנה ביותר באנטלריה." אם זו העיר הקטנה ביותר, איך לעזאזל נראית עיר גדולה?
איאן הסביר שהוא גר במרחק לא רב מהחומה, אבל באזור עם בתים במצב טוב, יחסית. ואכן, כעבור זמן קצר הגענו לבית עם גן ירקות קטן וצנוע בחזיתו.
איאן נקש על הדלת.
קול נשי ענה לו: "רק רגע!"
הדלת נפתחה ואישה רזה עם שיער חום גולש ופנים חביבות פתחה את הדלת. היא נראתה צעירה, בת לא יותר מעשרים ושש, אבל כבר היו כמה קבוצות מאפירות בשיערה. "איאן. סוף סוף חזרת. לין צריכה שטיפה אחרי שמרחה את עצמה בעגבניות, וקייל שוב שבר כיסא. אתה-"
נראה שבאותו הרגע הבחינה בי. "שלום. מי את בדיוק?" היא לא נשמעה זועפת, רק סקרנית. "איינג'ל טאריי." הצגתי את עצמי במבוכה.