מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 8

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי ככה אך ידעתי שכבר מאוחר בערב.
נשמעה דפיקה בדלת הכניסה. התחלתי להרגש, הייתי בטוחה שזה אלכס. ירדתי במהירות למטה ופתחתי את הדלת. "היי איימס איך את מרגישה?" הקול היה ארסי וקפוא.
"סול, מה אתה עושה פה?" שאלתי וממש הופתעתי לגלות שהקול שלי היה חמים ורך.
"אני יכול להכנס?" הוא שאל קולו גם נהיה רך ונעים.
"ברור.." אמרתי ולא האמנתי שנתתי לו לערפד המפלצתי להכנס אליי לבית.
הוא נכנס. "בוא תתיישב על אחת הספות. רוצה משהו לשתות?" שאלתי. לא הבנתי למה אני מתנהגת בכזאת חמימות כלפיו, אולי זה בגלל שכל החברים שלי עזבו אותי?
"לא, אני לא רוצה שתטרחי כל כך בשביל מישהו כמוני." הוא אמר בנימת התנצלות ועכזבה עצמית.
"אז מה מביא אותך אליי הביתה?" שאלתי והתיישבתי לידו.
"בושרות רעות לצערי." הוא ענה לי.
"איזה?" שאלתי.
"על אלכס וקייטלין…" הוא אמר והשפיל את מבטו.
"משהו רע קרה להם?" שאלתי בדאגה.
"לא..אבל אני חושש מאוד מהתגובה שלך לזה." הוא ענה לי ולא הרים את מבטו.
"מה? למה אתה מתכוון?" שאלתי. הייתי אבודה. לא ידעתי מה קרה והייתי נחושה לגלות.
"אני…אני חייב ללכת זאת הייתה טעות לבוא לפה." הוא קם.