מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 7

"איימי…את יכולה לספר לי מה זה ג'ולים וטוב..נפילים?" שאלתי קצת נבוכה מהעובדה שאני לא יודעת מה זה. איימי צחקה. "ג'ולים הם קרובי משפחה של ערפדים. ג'ול מהיר כמו ערפד אבל אור השמש לא מזיק לו, הוא אוכל בשר נע ומדי פעם ג'ול צריך לגוון במזונו, וזה אומר גופה של בן אנוש." היא אמרה בשלווה.
למשמע המילה גופה ארוחת הבוקר התחילה לעלות למעלה. "ג'ול גם יכול לחיות בלי לב, אפשר להרוג ג'ול רק עם מנתקים את הראש מהגוף שלו, שום דבר אחר לא יהרוג אותו. חוץ מזה הם ממש נחמדים." אמרה איימי וחייכה. "אני לא חושבת ככה, לפי התיאור שלך הם מפחידים מכוערים ודי מסוכנים." אמרתי בסלידה.
איימי צחקה. "כן ומה את חושבת על טיילור לאונטר?" היא שאלה.
"מ-מה?! הוא ג'ול?!" גמגמתי.
"הכי טהור שיש." היא גיחכה. "בואי נביא את זה למקום פחות גבוה. פביאן מהקורס כימיה שלי הוא גם ג'ול אבל נראה כמו אל והוא ממש נחמד."
"פביאן?! הילד הכי חמוד וחתיך שגם חכם בקורס שלנו?!" שאלתי. וואו כל כך הרבה דברים קרו היום.
"הי יש אותי!" אמרו טוני ואלכס בעת ובעונה אחת.
"אתם חתיכים אלוהיים בגלל שאתם סוג של לא אנושיים." אמרתי בהתנשאות קלה.
"אבל את חייבת להודות שדים מאוד מושכים." אמר אלכס בלחישה סקסית. איימי נעצה בו מבט נוקב.
"סליחה מלאך, אני לא יכול לעמוד בפיתוי להקניט אותה." הוא חייך חיוך מתנצל. אבל איימי הפנתה את הראש ממנו ועלתה במדרגות. טוני נראה מבולבל כמעט כמוני. "תראה מה עשית עכשיו אלכס!" אמרה אנג'י. "לך אחריה אידיוט!" אמר טוני.
"תודה על ההבחנה הדקה כלבלב." אמר אלכס והחיוך שלו שוב נהיה סקסי ומשך אותי. צריך לבעוט בי וזהו.
אלכס עלה במדרגות למעלה. מכאן אני כבר לא יודעת מה קרה שם.

נק' מבט של איימי:

ישבתי על המיטה מעוצבנת ודמעות זעם זלגו מעיניי למה אני כזאת קנאית.נשמעה דפיקה על הדלת.
נסיתי לייצב את קולי ומחיתי את דמעותיי. "מי זה?" אמרתי ונאנחתי קלות. קולי לא איכזב אותי הפעם.
"תנחשי." אמר אלכס.
"אה..זה אתה. לך מפה!" צרחתי מבעד לדלת הנעולה.
"אוי נו איימי אל תהיה קשה כל כך.." אמר אלכס ובקולו נשמעה נימת חרטה.
"את תמיד עושה את זה! לך מפה! ותעיף את כולם איתך! אני רוצה להיות לבד!" צרחתי והרגשתי כיצד דמעות זעם אלבון וכעס זולגות על פניי.
"איימי…" הוא נשמע מצטער אבל אני לא קניתי את זה.
"לך! אתה תמיד מסבך אותי בצרות מתחיל עם מיליון בחורות נמאס לי! לך מפה ואל תחזור וזו פקודה!" קולי רעד. אחרי שהבנתי מה אמרתי כבר היה מאוחר מדי.
"מה שתרצי מלאך." הוא אמר ושמעתי צעדים מתרחקים 5 דקות אחר כך נטרקה דלת הכניסה ונותרתי לבדי בבית הגדול שלי.