מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 6

"זה לא קורה לי…" אמרתי ושמתי את הראש על השולחן. הם צחקו.
"טוב יש לנו עוד צד בסיפור, הפעם מהצד של סול." אמרה איימי בנימה רצינית.
"עכשיו תגידי לי שסול הוא ערפד מנצנץ בשמש כמו בדמדומים." אמרתי בציניות.
"למעשה זה נכון." אמרה איימי.
"מה????" אוקיי נדלקתי על ערפד. החיים שלי נגמרו.
"כן. כאן במזג האוויר הנוח של לונדון שהשמש כמעט ולא יוצרת נורא קל לערפדים כמוהו להסתובב חופשי." אמר טוני. "אז שאני אבין יש עוד יצורים באוניברסיטה שאני צריכה לדעת עליהם?" שאלתי באותו קול ציניות. "למעשה..כן. את מבינה יש הרבה יצורים כאן בלונדון כפי שאת יכולה לראות." אמר טוני.
"כן. יש נפילים, צאצאים של נפילים, ערפדים, אנשי זאב, זומבים, ג'ולים, רוחות ועוד כמה מפלצות פה ושם." אמרה אנג'י. 'איך מצאתי את כל המוזרים האלה?!' חשבתי לעצמי בבהלה ויאוש. "הי את הכי מוזרה פה!" אמרה אנג'י. "איך את יודעת שזה מה שחשבתי עלייכם?!" שאלתי בהלם. 'טיפשה! טיפשה! איך יכולתי לומר את זה?! הם יוכלו אותי בחיים!' נכנסתי ממש לפניקה בתוך הראש. "ושוב אותו סטריאוטיפ מטומטם על שדים שאוכלים בני אדם, את חייבת להרגע קייטלין." אמר אלכס בצינה.
"זה תקף גם לגבי אנשי זאב מהסוג שלי, אני לא אוכל בני אדם." אמר טוני בעלבון קל. 'מה לעזעזל קורה פה? הם יכולים לקרוא את המחשבות שלי!?' שאלתי את עצמי. "כן למקרה שעדיין לא הבנת את זה כול מי שנמצא בחדר הזה יכול לקרוא את המחשבות שלך, אם הוא רוצה כמובן." אמרה איימי.
צרחתי "זה כניסה לפרטיות!".
"שיייייש כמה רעש את עושה." אמר אלכס, והוסיף "אפילו יותר מהרגיל". איימי כרגיל נשמה עמוקות.
טוני נשך את הכריות שהיו על הספה? אלכס הסתכל על כולם בשעשוע ואנג'י, אנג'י לא ידעה איפה לקבור את עצמה. "אני חושבת שאני אוכל משהו, אנג'י אלכס טוני קייט, רוצים משהו?" שאלה איימי.
"יש לך סטייק?" שאל טוני והזיל ריר על הכריות שלפני רגע ניסה לאכול.
"כן, אני תמיד מוכנה למקרה שאתה תבוא." אמרה איימי וגלגלה עיניים.
"אני אלך להכין טאקו, אחרי שבוע במקסיקו בא לי טאקו." אמר אלכס וקם מהכורסה.
"תכין גם לי." אמרה איימי בקול מתוק.
אלכס התקופף ונישק את איימי. "ברור מלאך." הוא אמר וחייך.
"נשאר לך משהו מהעוגה האלוהית שלך איימי?" שאלה אנג'י.
"כן, אני אביא לך פרוסה, רוצה תה עם זה?" שאלה איימי.
"כן, אם אפשר." אמרה אנג'י וחייכה חיוך גדול.
" יש לנו את 'טיפות הירח' רוצה?" שאלה איימי וחייכה גם היא.
"בשמחה." אמרה אנג'י.
"ואת רוצה משהו?" שאל אלכס אותי.
"אמ…מה יש?" שאלתי ונזפתי בעצמי כי נשמעתי כל כך לא מנומסת.
"אני אביא לך את אותו הדבר שאנג'י לוקחת, בסדר?" שאלה איימי וחייכה חיוך חמים למדי.
"כן עם זאת לא טרחה. אפשר שאלה ממך אלכס?" שאלתי מעט נבוכה.
"כן." הוא ענה לי בזמן שבחר לעצמו סכין. (המטבח צמוד לסלון).
"אתה שד אתה לא אמור לא לאכול או משהו כזה?" שאלתי.
הוא צחק. "עוד פעם, תפסיקי עם הסטריאוטיפים, אני יכול לאכול נשמות ויכול לאוכל אוכל טעים ומשמין." הוא אמר. "אני אישית מעדיף אוכל משמין." הוא הוסיף וליקק שפתיים, כאילו כבר עכשיו הוא מתענג על טאקו גדול או המבורגר עסיסי.