מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 2

"מה כבר אמרתי?" שאלתי את עצמי. "למה את מדברת אל עצמך?" שמעתי קול מאחורי. בלי להסתובב ידעתי שזאת ססיליה. הסתובבתי בכל זאת כדי להיו 'מנומסת יותר'. "או ססיליה, לא חשבתי שתצליחי לעבור את הדיעור בלי שיתפוצץ לך השכל." אמרתי ונזפתי בעצמי כי המשפט התפקשש לי.
"תראי אני לא כזו חננה כמוך, וחוץ מזה מה אכפת לך מההשגים שלי?!" היא אמרה והדגישה את המילה השגים. "צודקת. לא אכפת לי." אמרתי והלכתי אל הקפיטריה, בתקווה שאנג'י וטוני לא כועסים עליי.
נכנסתי אל הקפיטריה ונעמדתי על קצות האצבעות ותרתי אחר השולחן של אנג'י. איימי התקדמה לעברי.
"איימי…" רציתי להתחיל להתנצל אבל איימי הקדימה אותי. "אני כל כך מצטערת קייט! גם אלכס והשאר מצטערים, אנחנו רק רוצים שתתרחקי מ…" היא נשמה עמוקות ואמרה "סול."
"אני לא מבינה..למה?" שאלתי אותה. ארשת הפנים שלה השתנתה, היא נהייתה מתוחה.
"בואי…אנחנו ננסה להסביר לך." היא אמרה ומשכה אותי אחריה.
הגענו לשולחן והיא הושיבה אותי. "אני ממש מצטער עם אני משרה עליי-" התחיל אלכס לומר אבל איימי קטעה אותו. "יש לנו בעיה…אנחנו צריכים לספר לה.." אמרה איימי.
"לספר על מה?" שאלתי.
"אנחנו לא יכולים איימי, את מכירה את החוקים.." אמרה אנג'י בהיסוס.
"אבל אין דרך אחרת, היא תסתבך עם סול וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים לא?" אמרה איימי.
"טוב הפעם אני מצדד את איימי בעניין הזה אין מה להתווכח חיי אדם יותר חשובים מסוד.." אמר טוני.