מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 18

"מה זה היה?" שאלתי בהלם.
"זה מה שנקרא לקנא…" אמר סול והצמיד אותי אליו.
"אני חושבת שהנוכחות שלי כאן מכבידה על כולם." אמרה קייטלין.
"את יודעת לא הכול סובב סביבך קייטלין!! מתי תביני את זה כבר!?" התפרצתי. עדיין צרבה לי התחושה של העזיבה של אלכס. טוני הביט בי במבט של כלב מורעב, ואנג'י הסמיקה מרוב בושה. רק דייב הרגיש בנוח. "בנות לא לריב, וחוץ מזה קייטלין איימס צודקת, את אולי חושבת שאת הכי שווה הכי מדליקה והכי הכי. אבל אני אגלה לך סוד, את לא!" אמר סול בחיוך.
"נחמד אחי!" אמר דייב.
"אתם יודעים גם בגלל שאתם כאלה יצורים מושפעי-" התחילה קייטלין לומר אבל אני קטעתי אותה.
"טוב לפני שאת מתחילה לקרוא לנו יצורים, את בעצמך לא אנושית! את צאצאית של השטן הראשי והמלאך הראשי, מה שעושה אותך לא פחות יצורה מאיתנו. את, בעולם הזה נחשבת לפסילה, משהו אסור שצריך לסלק. עכשיו את יכולה להבין שככל שאת יותר מבליטה את עצמך כך יום הדין שלך מתקרב." אמרתי בקול רם כדי שכל מילה שלי תיקלט טוב טוב אצלה. היא לא הייתה טיפשה אך גם לא מבריקה במיוחד.
"מ-מה?" קייטלין שאלה בגמגום ריח פחד התחיל לנדוף ממנה.
"אה, אני מניחה שאת לא ידעת את זה הא?" אמרתי בארסיות.
"היא ידעה, מאז ומתמיד היא ידעה. היא לא טיפשה אבל היא לא כחמה מספיק כדי לטשטש את העקבות שלה, היא זאת שהשתלטה לך על הגוף, הקול הגברי שבקע מהפה שלך הוא שייך לחלק בלתי נפרד מחיי השטן, קולו משתנה לקול נשי או גברי בהתאם לסטואציה, מטומטם כן אבל לגמרי נכון. היא ידעה שהאיום העיקרי פה זאת את ולכן רצתה להפטר ממך כמה שיותר מהר אבל שוב היה לה מכשול בדרך וזה היה סול.
לא הייתה לה ברירה אלה להשמיד גם את סול, אבל שוב שניכם חזקים מדי למשהי חסרת ניסיון כמו קייטלין.
אני צודק קייטלין?" אמר דייב.
"אתה צודק! אם לא איימי וסול כבר הייתי ממזמן השליטה פה!" צעקה קייטלין ואז נעלמה.
"מישהו מוכן להסביר לי מה זה היה?" שאלתי המומה יותר מכפי שהייתי אי פעם.