מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 15

כאשר סול נעלם מהחדר התחלתי לתהות. הרי אני מלאכית לא? אז איך זה שהתעלפתי ועוד לשלושה ימים?
זה אומר שאני מתחילה לאבד את הכוחות שלי? אבל איך זה יתכן? למה עכשיו?
סול נכנס לחדר וקטע את הרהורי. "הנה הבגדים, האמבטיה כן ממש ממול לחדר שלך, אני מכין ארוחת בוקר. יש בקשות מיוחדות?" שאל סול.
"יש לי שאלה, ממתי ערפדים אוכל רגיל?" שאלתי אותו.
"טוב אני רק ערפד למחצה, וטוב אני נורא אוהב פנקייקים." הוא אמר בחיוך.
"בחיים לא הייתי מנחשת שאתה ערפד למחצה…" אמרתי. הופתעתי לגלות שהוא לא ערפד שלם, הכוח שלו היה עצום! "אני נולדתי חצי ערפד, עדיין יש לי משפחה של אנשים רגילים ואני שותה דם מדי פעם רק כדי לא למות ולהישאר חזק. חוץ מהכוח שלי והנטייה של לשתות דם פעם ב3 חודשים וגם אז רק כמה טיפות מדם של בעלי חיים משאירה אותי בן אדם רגיל לחלוטין." הוא אמר.
"טוב, מלאכים גם אוכלים ארוחות שם למעלה." אמרתי בחיוך ונזכרתי שגם לי יש משפחה שם למעלה, שלא רוצים לראות אותי על ההתאהבות שלי באלכס. "אני באמת מצטער על הסיפור עם אלכס. אז אני אכין לך גם פנקייקס, תבואי מתי שתהיה מוכנה." הוא אמר ועזב את החדר. אני לא מבינה למה ליד סול אני מרגישה כל כך בטוחה, למה כל פעם שאני רואה אותו הלב שלי דופק מהר יותר ויותר…קמתי והלכתי אל האמבטייה.
הופתעתי לגלות שהיא ענקית וממש מפוארת! "סול אתה ממש עשיר מה?" שאלתי את הקירות. סגרתי את הדלת ופתחתי את זרם המים החמים.
אחרי המקלחת המרגיעה (והמדהימה אני חייבת לציין) התלבשתי וירדתי למטה 3 קומות!
"איימי לא חשבתי שתרדי כל כך מהר." אמר סול וצחק.
"תגיד סול למה יש לך בית כזה ענק!?" שאלתי אותו.
"אה…זה בשביל החברים שלי הג'ולים הערפדים וחלק מהזאבים, וכפי שהתברר לאחרונה גם למלאכים." הוא חייך ולקח את היד שלי הוא הוביל אותי יש לתוך המטבח, ושם חיכתה לי הפתעה.