מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 13

התחמקתי מהקצה של הלהב החד במהירות, אבל אפילו עם המהירות הערפדית שלי אני הייתי צריך להתחמק. "נו איימי קדימה אני יודע שאת יכולה…" אמרתי בעודי רץ קופץ עושה סלטות רק כדי לא להשתפד. אני חייב לציין החרב הייתה עשוייה מכסף וטוב זה נורא קטלני לערפדים וזאבים.
החרב ננעצה בזרועי הימנית. "שיט! מה לעזעזל?!" צעקתי והגברתי מהירות. הפצע התחיל להחלים אבל בכול זאת כסף גורם לנו לכאבי תופת.

נק' מבט של איימי:

התחלתי להיאבק…בעצמי. עד כמה שזה נשמע מוזר. לא יכולתי שלא לשמוע את קולו של סול שוב ושוב.
סול..מגן עליי? בחיים לא הייתי מצפה לכזאת מחווה ממשהו כמו סול. אבל משהו השתנה בו, אבל מה?
בעודי נעולה בתוך מוחי בפינה חשוכה נאבקת לא הפסקתי לחשוב על סול.

נק' מבט של סול:

היא מאטה את הקצב, סוף סוף! זה אומר שאיימי סוף סוף מתחילה להיאבק בעצמה. זאת ההזדמנות שלי לחסל אותה ואת מה שנמצא בתוך הגוף שלה. הרמתי את החרב (שדרך אגב נפלה מידי המלאכית).
זהו זה, אני סוף סוף אוכל לחסל מלכית ולחזור אל ימי הזוהר והתהילה שלי. הנפתי את החרב אך היא נפלה מידי. לא יכולתי לפגוע בה. אני לא מבין למה, אבל אני פשוט לא יכול לפגוע בה.
לבסוף המלאכית נפלה וכנפייה נעלמו. היא שכבה ללא ניע על הרצפה. בזהירות ובעדינות התקרבתי אל המלאכית. "איימי?" שאלתי בשקט והתקרבתי קרוב יותר.
"ס-סול…" אמרה איימי והתעלפה. זנחתי את הזהירות שלי ורצתי אליה. הרמתי אותה ועירסלתי אותה בין זרועותי. "איימי…אני חייב לקחת אותך מפה." אמרתי לה ויצאתי מהדירה שלה.