מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 11

נקודת מבט של סול:

אף פעם לא ראיתי את איימי ככה. אפילו שאנחנו אויבים כביכול אף פעם לא רציתי לראות את איימי ככה, כל כך…פגועה. "איימי…תרגעי…אל תעשי את זה לעצמך." אמרתי. ולרגע לא האמנתי שהמילים האלה יצאו מהפה שלי. באתי לכאן לגרום לה כאב, להביס אותה. למה כל כך אכפת לי ממנה עכשיו?!
דמעות התחילו לזלוג מעינייה. אף פעם לא ראיתי מלאך בוכה, המראה קורע לב. היא קמה ונפלה על ברכיה.
"א-אני לא יכולה להמשיך יותר..אני נכשלתי, לא מגיעה לי הכבוד לשת את כנפיי המלאך על גבי." היא אמרה בקול שבור. בלי ששמתי לב דמעות התחילו לזלוג גם מעיניי. "איימי…אני מצטער…אני לא הייתי צריך להראות לך את זה." אמרתי והתיישבתי על הרצפה לידה. לפתע היא התחילה לצחוק. צחוק מרושע.
הכנפיים שלה נפרשו שוב והפעם הן היו שחורות כמו זפת. "אני לא הולכת להפסיד לשד." היא אמרה וצחוקה גבר. "שומע את זה אלכס?! אני לא מתכוונת להפסיד לך!" היא צעקה את זה.
"מה עובר עלייך איימי?" שאלתי.
"זה מה שקורה כשמלאך או כל יצור אחר בוחר בדרך השחורה." היא צחקה.
'היא משתגעת.' חשבתי לעצמי.

נקודת המבט של איימי:

'מה קורה? אני לא יכולה לשלוט בגוף שלי.' משהו חסם אותי הייתי כמו בחדר שחור ואטום.
"תוציאו אותי מפה!" צרחתי. אף קול לא יצא מהפה שלי. משהו שולט על הגוף שלי אבל מה? מי?
הרגשתי חמימות משונה שמנסה למשוך אותי למעלה אבל לא מצליחה. 'מה הולך פה? למה זה קורה לי?'
ולפתע זה הכה בי כמו ברק. קייטלין…היא לא אנושית..היא צאצאית נפילים!