מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 10

כמו בקסם נפתח בפני עולם הזכרונות של סול. "וואו! אוקיי…עכשיו רק צריך למצוא את הזכרון על אלכס וקייטלין." אמרתי לעצמי. ממש טיילתי בין זיכרון לזיכרון. עד שמצאתי את הזיכרון על אלכס וקייטלין כבר לא הייתי בטוחה עם אני רוצה לדעת מה זה. נשאבתי אל תוך הזיכרון.
הגעתי לסימתה חשוכה ושם בפינה ראיתי את אלכס וקייטלין עומדים ביחד וסול מרגל אחריהם מאחורי פח אשפה. "קייטלין, את יודעת איך אני מרגיש כלפייך, ועכשיו כשרבתי עם איימי אין עוד טעם להמשיך להתכחש לזה." אמר אלכס והחזיק את ידיה של קייטלין. 'מה?!' חשבתי לעצמי והרגשתי כיצד חמתי גועשת. "אני יודעת אלכס, ואני אוהבת אותך גם, מאוד. אבל…אני פוחדת מחמתה של איימי." אמרה קייטלין וחיבקה את אלכס. על פניו עלה חיוך, חיוך שכמותו לא ראיתי אף פעם רך חם ומלטף. לי הוא אף פעם לא העניק את החיוך הזה. "אל תתדאגי נסיכה, המלאכית הקטנה הזו לא שווה שום דבר, ואני אהרוג אותה ברגע שתהיה לי הזדמנות. ואז נהיה רק שנינו." הוא אמר ונישק אותה. סול כמעט נפל ובדרך הפיל כמה פחיות. אלכס וקייטלין התנתקו במהירות. "מה זה היה?" שאלה קייטלין.
"בטח חתול…בואי נלך נסיכה." הוא ענה והניף אותה באוויר. היא התערסלה בנוחות בזרועותיו ועטפה אותו בידיה. כאן הזכרון נגמר ואני הרמתי את ידי.
בין רגע חזרתי לעולם האמיתי וגיליתי כי הכנפיים שלי פרושות והן בצבע אדום ארגמן כהה. "אני מצטער איימי." אמר סול והניח את ידו שהספיקה כבר להחלים על כתפי. בחנתי את כף ידי, גם היא כבר החלימה מדם הערפדים. "זה בסדר…" אמרתי מנסה לייצב את קולי. כעבור מספר דקות נרגעתי מעט והייתי מסוגלת להעלים שוב את הכנפיים שלי.
"אני לא מאמינה עד כמה טיפשה הייתי, סיכנתי הכול בשבילו…איבדתי את החברים שלי, גרשו אותי מגן עדן וכמעט תלשו לי את הכנפיים. וזה מה שאני מקבלת?!" אמרתי כולי רועדת מכעס.