מלאך הדמעות

הדמעות זה מה שנותן לנו את הכוח. אין כל רוע בלבכות.
כשאנחנו בוכים בא מלאך ומנגב אותן. הוא מעביר אותן לעץ הדמעות, גבוהה ויפיפה עליו הירוקים שפוכים כמו דמעות בענפיו, ופרחיו הצבעונים מראים כמה יפה העולם.
מכל דמעה נוצר משהו יפה, עוד פרח, עץ, ושיח.
לפעמים המלאך קצת מתעכב, אבל הוא יבוא בסוף, הוא יקח את הדמעות ואיתן את הכאב.
להיות מלאך הדמעות זאת עבודה קשה, לא כל אחד מסוגל לכך נפשית, לראות את הכאב של בן אדם, כמה שקשה לו, ויותר מזה, את המוות שלו.
לכן, אלוהים נותן עבודה זו כרשות, הוא לא מחייב את כולם לעבוד בתור מלאך הדמעות.
יש מלאכים שפורשים באמצע עבודתם. אבל ישנו מלאך אחד מיוחד, הראשון מכולם שהתנדב.
מלאך הדמעה הראשון, מרגע עבודתו הראשונה לא פרש.
כאשר שאלו אותו איך הוא יכל, היה עונה פשוט כמשמועו "דמעות האדם הן הדבר היפה מכל דבר".
כולם העריצו אותו, רבים מהמלאכים לא ידעו את כוח הדמעות.
בעיניי רוב המלאכים, בני האדם הם יצורים חלשים, הם לא ידעו שבעולם האנושי לא צריך את כוחות אלוהים בשביל להיות חזק.
אבל מלאך הדמעה ידע מה זה להיות אדם, הוא ראה איך בני האנוש מתחזקים רק ממים מלוחים, המלאך העריץ אותם, כל פעם הופתע מחדש. משאלתו של המלאך הייתה לחיות עם בני האדם.
כשראה מה אהבה עושה לבני האדם, הוא היה מבולבל. הוא לא הבין את כוחה של האהבה, איך שהיא מרגשת אותנו כל פעם מחדש.
המלאך עף בשמיים, עד שלפתע הבחין בנערה שבוכה בעדן החלון שבביתה.
היא עמדה על רגליה, הוא עף אליה במלא מהירותו וניגב דמעותיה.
"יהיה בסדר" לחש לה ונעלם.
כשמלאך יוצר קשר עם בן אנוש, הוא נעלם. בין עם זה לדבר איתו או להתגלות בפניו.
הנערה לא שחכה את לחש המלאך, עד אותו היום בו פגשה אותו לראשונה. בעולם האנושי, ליד עץ הדמעות.