מכתב לאבדון- פרק 1
זה היה לילה חשוך וקר. הרשע "וולבן" ישב בכסאו הגדול שבטירתו, וקרא לכל חבריו המרושעים לבוא לטירתו למאורע המיוחד. כל שנה מאורע שכזה קורה:" ליל כל הפצצות".
זה חג של הרשעים והמרושעים, ולכן הוא התרגש מאוד. הוא זימן את כל חבריו לטירתו באמצעות ברקים ורעמים, הרי הוא שולט בהם (גנב את הכוחות של זאוס), ותוך זמן קצר כל המרושעים התכנסו בטירתו של וולבן.
"חבריי המרושעים" הוא קרא "היום, היום אנחנו נהנה מאוד!" הוא צחק והוא הרים כוסית מלאה במיץ תפוז מתקתק "לחיי הפצצות!"
"לחיי הפצצות!" כל ההמון קרא, המון אורחים הזמין וולבן למסיבתו, ושתו
"עכשיו," אמר "הצבנו פצצות מבעוד מועד במחבואם של כל הגיבורים: סופרמן, ספיידרמן, אנחנו לא מעוניינים במותם של גיבורים עלובים שכאלה. באילור," הוא קרא וכולם צהלו בבת אחת "ובקסקארוטו!" הוא צרח וכולם התלהבו לשמע הגיבורים השנואים עליהם והנתעבים ביותר עליהם "לגיר, מדראטוק, ווקלני!!! כולם ימותו בלילה זה היום!" הוא צרח, נשם עמוק וקרא "שבו בבקשה" ומשום מקום צצו לפתע כיסאות שמנו את המספר המדויק של כל האורחים, (מה שהיה בלתי אפשרי ללא כישוף, כי וולבן לא ידע עד הרגע האחרון כמה אורחים בדיוק יגיעו למסיבתו). כולם הפנו מבטם אל עבר המסך הגדול, ווולבן לחץ על השלט שהקרין עליו את הסרט בשידור חי. בכל פצצה שהציב, הותקנה מצלמה, בה הוקרן, בשידור חי, המתרחש במחבואם של הגיבורים לפני הפיצוץ הגדול.
"הביאו אליי את הכפתור!" צרח וולבן. רגע, עליי להסביר. הכפתור הוא הדבר החשוב ביותר בכל הטקס, בנוסף עם הפצצה. הכפתור הוא זה שמפעיל את הפצצה, כלומר, כאשר הוא נלחץ, הפצצה מתפוצצת, ואין שום דבר אחר בעולם כולו, שיכול לגרום לפצצה להתפוצץ מלבדו.
אחד ממשרתיו של וולבן יצא מסלון טירתו, והלך אל האגף השמור, שם שמור ומוגן הכפתור. וולבן הוא רשע מאוד פרנואיד. ליל כל הפצצות הוא חג מאוד חשוב בשבילו, ואיבודו של הכפתור יהרוס את כל החג, את זה הוא יודע.
לפתע, המשרת חזר בריצה לסלון, שם חיכו וולבן וכל האורחים בחיוך מרושע, ורק המשרת עם פנים של רוח.
"הכפתור! הוא נעלם!!!".
תגובות (0)