מכשפה מתלמדת – פרק 7

הסתכלתי על לורן וראיתי שהיא מבולבלת בדיוק כמוני.
"אה…איך את יודעת את השם שלי?" שאלתי את לינדה, היא צחקה.
"נו באמת אנה, תסתכלי עלי טוב-טוב" גם לורן וגם אני קירבנו את הראשים שלנו לכדור באותו הזמן. ורק עכשיו ראיתי טוב את לינדה ואוו מיי גאד היא ממש אני בגרסה מבוגרת! אותו שיעראותם עיניים, אותו אף….כמעט הכול אותו הדבר. " את ממש דומה לי" אמרתי לה. היא צחקה שוב.
"אני מכשפה אנה, ממש כמו לורן. מה שאומר שיש לי כוחות. אבל לכל מכשפה, בנוסף לכוחותת יש כשרון מיוחד. הכשרון של לורן זה מידע. היא מסוגלת להסתכל על מישהו ולדעת עליו כמעט הכול. אצלי זה העתיד. אם אני ממש מתרכזת אז אני יכולה לראות אותו" היא אמרה. "אווקיי.. ואיך זה קשור לזה שאת דומה לי?" שאלתי.
"אנה, את אחת מהצאצאיות שלי – לאחר שברחתי מהציד הסתכלתי על העתיד לראות מה יקרה. וראתי הציד עשה נזק לעולם המכשפות. במשך 300 שנים לא נולד אף מכשף או מכשפה. עד שאת נולדת אנה."
"אממ.. אני?" שאלתי, בהלם (שוב, מאז שפגשתי את לורן אני כל הזמן בהלם)
"כן, את. את מכשפה. אחת הסיבות ששלחתי את לורן אלייך זה כדי שתוכלי לממש את הכוחות שלך" אמרה. "וואוו, תודה" אמרתי. פתאום שמעתי אנקה, לינדה הסתובבה אחורה. "טוב אני חייבת ללכת. ביי לורן. תודה שדיברת איתי. ואנה – לסבתא שלך יש משהו בשבילך." לינדה נופפה בידה. הכדור התרחב ואז התכווץ ונעלם. ישבנו עוד מה שניות בחושך.
"טוב, בואי נלך לבקר את סבתא" שברתי את הדממה.

* * * * *

"שלום אנה, כפרה עלייך. מי זאת החברה שלך?" סבתא קידמה את פנינו.
"סבתא תכירי, זאת לורן. לורן- סבתא, סבתא-לורן." אמרתי כשנכנסנו לסלון. "לורן, איזה שם יפה. נעים להכיר אותך" אמרה סבתא בזמן שהגישה לנו עוגיות. "גם לי נעים מאוד" אמרה לורן.
"סבתא, אני ולורן צריכות לדבר איתך" אמרתי ברצינות. "מה רציתן?" היא התיישבה מולנו.
"סבתא, זוכרת את הסיפורים שסיפרת לי על לינדה, המכשפה האחרונה והאמא הקדמונית שלנו מלפני 300 שנה?" שאלתי. "בטח, כשהיית קטנה ממש אהבת את הסיפורים עליה" אמרה סבתא ולורן צחקה.
"סבתא, זוכרת את הסיפור על התלמידה של לינדה. שנשלחה אל המכשפה הראשונה שנולדה במשך 300 שני?" שאלתי. "כן בטח" אמרה סבתא, לא מבינה לאן אני חותרת. "או קי. אז לורן – בעצם קוראים לה לורנסיה. והיא התלמידה של לינדה. שנשלחה אל המכשפה – כלומר אני." אמרתי, מקווה שהיא לא תקבל שבץ. אבל כל מה שהיא עשתה היה לצרוח כמו ילדה קטנה "יש! ידעתי! הייתה לי הרגשה כזאת מהרגע שנולדת!" הייתי בטוחה עוד שניה היא עומדת להתחיל לרקוד פה הורה על השולחנות. "וואוו, סבתא חכי, זה לא כל-כך מרגש" אמרתי, מנסה להרגיע אותה. "אוי – היא הייתה רוצה שאביא לך את זה" נזכרה סבתא וממש דילגה אל החדר השני. היא חזרה עם ספר ישן כמו של לורן והביאה לי אותו.
"מה זה?" שאלתי מסוקרנת. "זה ספר כשפים שהיה של לינדה. עכשיו הוא שלך. את לא מכשפה רגילה אנה. את מיוחדת, חזקה. אולי אפילו המכשפה הכי חזקה בהיטוריה!"

בבקשה להגיב :)