מכשפה מתלמדת – פרק 3
כשחזרתי הביתה היה לי הרבה זמן לחשוב – גרייס הלכה אל אוליביה לאיזו עבודה במדעים – אני חייבת לבדוק מה הסיפור של לורנסיה. איזה בנאדם מופיע מאיזה שומקום, לבוש בבגדים ישנים ונושא ספר עוד יותר ישן. החשש שיש פה משהו לא אנושי החמיר. יש לי כשרון טוב לתחושות בטן, ולמדתי לסמוך תמיד על ההרגשה שלי, אבל עכשיו פקפקתי בזה. מה זה לא אנושי? דברים לא אנושיים יש ר בספרים וסדרות טלוויזיה, לא בחיים האמיתיים. התחלתי ללכת יותר מהר, אני חייבת לדבר עם לורנסיה. התחלתי לרוץ. נאנחתי בהקלה כשראיתי שהיא ישבה על אותו ספסל שאני וגרייס ראינו אתה בו בבוקר.
"היי לורנסיה, איך עבר עלייך היום?" פתחתי בנימה חביבה.
"נחמד, עשיתי קצת סידורי. מה איתך?" אמרה. "תקשיבי אני חייבת לדבר איתך. אבל לא כאן, בואי לבית שלי" אמרתי. לורנסיה נראתה מבולבלת "אממ..בטח בואי" היא לקחה את הספר וקמה. הובלתי אותה אל הבית שלי. כשנכנסנו נעלתי אחרינו את הדלת. לורנסיה הסתכלה מסביב, "איזה בית ענקי יש לכם" אמרה בהתפעלות. "ענק?" צחקתי "הוא הכי קטן בשכונה שלנו.." "באמת? אז הבית הקטן שלכם הוא ענק" היא אמרה. הובלתי אותה אל החדר שלי. "לורנסיה, הבאתי אותך לפה כדי לדבר איתך. ואני רוצה לפתוח בשאלה : איך הגעת לפה?" שאלתי וחיכתי לתשובה שידעתי שלא תבוא.
"אמרתי לך, עברתי לפה שלשום. את לא זוכרת?" אמרה בהבעת פנים תמימה.
,לורנסיה, בבקשה אל תעבדי עלי, ראיתי איך הופעת באמצע הרחוב עם האור הכחול" אמרתי "ומה הקטע עם הבגדים הישנים האלה? הפסיקו לייצר אותם לפני איזה 200 שנה. והשם הזה, לורנסיה, זה שם עתיק ברמות. מאיפה ההורים שלך הקריצו אותו? ואם כבר מזכירים את ההורים שלך איפה הם?" נעצרתי כדי לנשום במחשבה שקצת הגזמתי (על מי אני עובדת?! באמת הגזמתי) אבל לורנסיה לא נראתה פגועה, היא נראתה….מבינה, זה ממש מוזר.
"או קיי, אני אספר לך הכול, כל מה שתרצי לדעת" היא אמרה. "אבל לפני זה אני רוצה לפתוח בשאלה" – היא עצרה וחייכה – "את מאמינה במכשפות??"
תגובות (8)
בבקשה להגיב :)
מהמםם נופרייי :)
ממש יפה תמשייכי !! (:
תודה :)
כל יום אני אעלה פרק (בעז"ה)
חחח..מהמם
וואו!!!!!!!!!! אין לי מילים
התעלית על עצמך כל הכבוד ממתינה להמשך בע"ה כאשר תוכלי להמשיך ממני באהבה בקי ♥♥
איזה יפה!! את כותבת מדהים.
אהבתי, אהבתי , אהבתי..
המשך דחוף, מחכה.
:P