מכשפה מתלמדת – פרק 13

לורן פתחה את הדלת ונכנסה.היה חושך והאור נכנס דרך הדלת. ראיתי את החדר עם הכיסא באמצע אבל הוא היה ריק. נכנסנו עוד קצת פנימה והדלת נטרקה מאוחרינו.
"ציינתי כבר שאני פוחדת מהחושך?" אמרה גרייס. צחקנו צחוק עצבני.
"אם את מפחדת, אפשר להדליק את האור" שמענו קול מאחורינו וכל החדר הואר. הסתובבנו וראינו את אוליביה. העיניים שלה היו חומות.
"אוליביה.." התחילה גרייס. אבל אוליביה עצרה אותה.
"כבר לא אוליביה. אתם יכולים לקרוא לי סלנקון" אמרה אוליביה, או סלנקון. צבע עינייה השתנה לאדום.
אדי שלף חרב, גרייס חץ וקשת ולורן ואני הרמנו את ידינו. אוליביה צחקה.
"אתם באמת חושבים שזה יעזור?" היא שאלה.
"אממ, כן" אמרה גרייס. היה בא לי לבעוט בה. זה ממש מתאים לה לומר את המשפט הלא נכון בזמן הלא נכון. אוליביה הרימה את ידה והסכין שהייתה תקועה לי בחגורה התרוממה ממנה ועפה (תרתי משמע) לכיוון גרייס. היא התמקמה באוויר מול ליבה.
"אוו קיי. זה לא יעזור" אמרה גרייס בקול גבוה. אוליביה הורידה את ידה והסכין נפלה על הרצפה. גרייס התחילה לנשום שוב, אבל אוליביה הרימה שוב את ידה וגרייס עפה כמה מטרים אחורה, פגעה בקיר והתרסקה על הרצפה. אותי זה ממש עיצבן. יצרתי כדור אנרגיה עם ידי והעפתי אותו על אוליביה. היא הניפה את ידה והכדור שינה כיוון וטס אלי. התכופפתי בשניה האחרונה והכדור התנפץ על הכיסא.
"באמת חשבתם שכל כך קל להביס אותי?" אוליביה צחקה. אבל הצחוק שלה נקטע כשחץ פגע לה בכתף. הסתובבנו וראינו את גרייס מתקדמת לעברנו.היא הלכה כמו ג'ק ספארו. זקוף אבל מתנדנד.בכל זמן אחר זה היה מצחיק אותי. אבל לא עכשיו. אוליביה הרימה את ראשה כלפי מעלה והתנשפה בחדות. צל שחור התחיל לצאת ממנה. כשהוא יצא לגמרי אוליביה נפלה על הרצפה ואיבדה את ההכרה. הצל ריחף לכיוון גרייס והתחיל להיכנס לתוכה. היא עצמה עינים. כשהיא פקחה אותן הן היו אדומות. הבנתי מה קורה. וגם לורן ואדי. הם הסתערו לכיוון גרייס ואני רצתי אל אוליביה.הפצע בכתף לא היה כזה נורא. התחלתי ללחוש את המילים שידעתי שירפאו אותה. הפצע באמת נעלם והיא התעוררה.
"מה..איפה.. אנה" היא אמרה בלחש.
"די, אני יודעת מה עובר עלייך" ניסיתי להרגיע אותה
"אנה, אני ניסיתי להרוג אתכן!" היא אמרה.
"די, זה לא היית את. זה היה סלנ..סלי.. סליק.. איך-שלא-קוראים-לו" אמרתי.
"אנה, בזמן שהוא היה אצלי בגוף למדתי עליו כמה דברים.אי אפשר להרוג אותו. יש רק דרך אחת אבל אנחנו לא יכולות לעשות את זה" היא אמרה.
"מה הדרך?" שאלתי. היא לחשה לי הכל באוזן. ידעתי מה אני צריכה לעשות.
"חכי פה" אמרתי לאוליביה ורצתי אל לורן ואדי שנלחמו בגרייס, בעצם בסלקו..לא משנה.
"היי, סלק מכוער!" צעקתי לעברו.
"מה את עושה?" לחשה לי לורן כשהתקרבתי.
"הורגת אותו" לחשתי בחזרה ופניתי שוב אל סלנ-משהו.
"היי, סיליקון. לא שמעת שטבעי זה הכי יפה?" צעקתי עליו שוב. גרייס התעצנה והרימה את ראשה. הצל תחיל לצאת ממנה. ידעתי מה הולך לקרות. 'להישאר בשליטה, להישאר בשליטה' הזכרתי לעצמי. עצמתי עיניים והרגשתי קור חודר לגופי. ביחד איתו הרגשתי שערפל משתלט לי על המוח. 'להישאר בשליטה' הזכרתי לעצמי. אבל זה היה קשה. לפתע שמעתי בתוך ראשי את הקול של סלנקון
'תתחילי עם המכשפה הבלונדינית. תהרגי אותה!' הוא אמר בתוך ראשי. התפתיתי לציית לו. אבל אני לא יכולה. אני צריכה לעשות משהו קודם. פקחתי את העיניים. כולם הסתכלו עלי בפחד. שלפתי את הסכין הנוסף שהיה לי בחגורה. הרמתי אותו.
' קדימה, תהרגי אותה' אמר סלנקון.
'עוד לא. אני צריכה לעשות משהו קודם' עניתי לו בראשי.
'מה?' הוא שאל.
'להרוג אותך' עניתי לו והגבהתי עוד את הסכין
'את לא יכולה. אין לך אומץ. תהרגי את המכשפה ותגמרי עם זה כבר' הוא ניסה להישמע תקיף אבל הצלחתי להבחין בפחד מאחורי התקיפות שלו. קירבתי את הסכין לליבי.
'לאאאא' צרח סלנקון. אבל כבר היה מאוחר מדי. הסכין הייתה נעוצה לי בלב. ראייתי היטשטשה. הצלחתי לשמוע את כולם צורחים 'לא, אנה!!'.
ואז הכל החשיך.

הפרק הבא הוא הפרק האחרון!
בבקשה תגיבו :)