מכשפה מתלמדת – פרק 12

המילים המשיכו להדהד לי בראש 'לחסל אותן', 'לחסל אותן'. הם רוצים להרוג אותי ואת לורן!
הכל בגלל שלא הקשבתי לחוש השישי המעצבן הזה. אווף. הסתכלתי שוב על הכדור. החדר עם אוליביה נעלם ולינדה שוב הופיעה.
"את חייבת להזהיר את לורן. זה מסוכן, אבל אתן צריכות להילחם בו" היא אמרה.
"להילחם? אני בקושי יודעת כמה זה שתיים כפול שתיים איך אני אלחם?" שאלתי.
"את חייבת ללמוד. תגידי את זה גם ללורן. ודבר אחרון – היזהרו. האויב מולו אתן נלחמות אין לו גוף. הוא צל, רוח והוא יכול להשתלט עלייכן. היזהרו!" אמרה לינדה והכדור נעלם. וואאוו. איזה כיף. אני צריכה להילחם ביצור שאני אפילו לא יודעת את השם שלו שהשתלט על חברה שלי ובנוסף אני גם לא יודעת להילחם. המלצה שלי – אל תנסו את זה בבית. ניסיתי לחזור לישון אבל היו לי יותר מדי מחשבות בראש. אז ניסיתי לחשוב על דברים שאני יודעת שיעזרו לי להרדם כמו גורי חתולים שרודפים אחרי תאומות הודיות (אהמ סוסיא אהמ)וזה באמת עזר ואחרי כמה דקות נרדמתי…

* * * * *

בבוקר סיפרתי ללורן הכל. למזלנו היה לנו יום חופש אז יכולנו להתאמן. לורן לימדה אותי כשפים ממש מגניבים ואני לימדתי אותה על אקדחים ורובים. בצהריים הזמנו את גרייס ואדי. הסברנו להם את המצב ולמזלנו (שוב) הם הסכימו לעזור לנו. בזמן שאני ולורן התאמנו בכשפים אדי הראה כישרון רב בלחימה בחרב וגרייס התגלתה ככישרון טבעי בכל מה שקשור בפגיעה במטרה.
"זה כזה מגניב!! בחיים לא הייתי עולה על זה שאני טובה בחץ וקשת" אמרה גרייס בהתרגשות לאחר שקלעה 5 פעמים מתוך 5 בול במטרה שהצבנו על הקיר.
ניסינו למשוך את זמן הקרב כמה שיותר. רצינו להיות הכי מוכנות (או מוכנות ומוכן?) שאפשר.
אבל בוקר אחד שיבש הכל. כשלורן ואני קמנו מהשינה מצאנו פתק על השולחן
'אנחנו יודעים עליכן'.
"אין ברירה" אמרה לורן
"חייבים לעשות את זה היום" השלמתי אותה

* * * * *

גרייס ואדי כבר היו אצלנו.
"מה כל כך דחוף?" שאלה גרייס. הראנו להם את הפתק.
"אנחנו חייבים לעשות את זה היום" אמרה לורן. לא ביזבזנו זמן. תוך 5 דקות היינו מוכנים ליציאה.
"רגע – איך נגיע לשם? יש לכן ג'י-פי-אס קסום?" שאלה גרייס.
"למען האמת, כן. יש לנו" אמרתי. לורן חייכה ומילמלה משהו ומולנו הופיע חץ צהוב שסימן לנו לאן ללכת (אבל משום מה הוא סימן לנו לקפוץ מהחלון במקום לצאת דרך הדלת. מזל שיש לי סולם שקשור לשם מאז שהייתי בת 5) התחלנו ללכת בעקבותיו. באמתע הדרך גרייס התחילה לצעוק
"יש! אני לא מאמינה!1 ווו-הוווו!!"
"גרייס מה קרה?" שאלתי קצת בלחץ
"יש היום מבחן בפיזיקה!!אנחנו מפסידות אותו!!" היא חיבקה אותי וכמעט דילגה מרוב שמחה.
"אויש, גרייס! אנחנו הולכות להילחם ביצור שהשתלט על חברה שלנו ואת חושבת על מבחן בפיזיקה?" שאלתי עצבנית.
"איך באמת קוראים ל..יצור הזה?" שאלה לורן.
"אמ.. שאלה טובה" אמרתי. צחקנו. החץ הצהוב הוביל אותנו לסימטה חשוכה. הוא נעצר מול בית נטוש, היבהב ונעלם.
"זהו זה. זה כאן"