מכשפת- פרולוג

פרולוג-

ביום ההולדת השלושה-עשר שלי אבי נתן לי מתנה מיוחדת.
"מה זה, אבא?" שאלתי בחיוך, מביטה מאחורי גבה על העוגה הגדולה שנחה מאחוריו.
"מתנה מיוחדת לנסיכה המיוחדת שלי." היא צחק ופרע את שיערי בחיבה.
הוא הושיט לי מקול דק עטוף בנייר צבעוני. "קדימה מתוקה, תפתחי אותה." דחק בי בחיוך.
קרעתי את נייר העטיפה והשלכתי אותו אל הרצפה בידי נח חליל דקיק עשוי עץ, אולי במבוק.
"זה… חליל." ניסיתי לחייך אל אבי אך לשב.
לא נראה היה שאבי מבחין בחוסר שביעות הרצון שלי ממתנתו.
"זה חליל מיוחד מאוד מתוקה, בעבר החליל הזה הציל אותי, למען האמת בזכותו אנחנו גרים בבית הזה." הוא אמרה, לחייו הוורידו ושיערו החום זז מצד לצד על מצחו כשהוא הפנה את מבטו אל עבר השולחן וחתך לשנינו פרוסת עוגה.
"למה הכוונה, אבא? איך יכול להיות שחליל פשוט הציל את החיים שלך?" שאלתי וליקקתי קצפת מחלקה העליון של העוגה.
"זה סיפור ארוך. אני אספר לך אותו יום אחד, אבל עכשיו אנחנו חוגגים." אבה צחק ותחב חתיכה גדולה של עוגה לפיו.

אבא לא חג את יום הולדת הארבעה-עשר שלי, הוא לא סיפר לי את הסיפור על החליל ולא קנה לי עד עוגה. כי כמה ימים אחרי יום ההולדת שלי שוטרים התייצבו בבייתנו, הם לקחו את אבא לבית הסוהר וגזרו עליו עונש מוות בעוון כשפים.
הוא נשרף על המוקד כשעל פניו חיוך.