מכשפי העולם האחר – פרק 7

סטפני, ליאה ואיאן נעמדו מצדו השני של הבור. הם הסתכלו עליי כאילו אני צריך להוביל.
"אנחנו מחכים רק לך. קדימה, איך עוברים אותו?" סטפני אמרה ישירות.
"לעבור אותו?" שאלתי בהרהור. העברתי יד דרך הבור, היד שלי לא יכלה לעבור. נשפתי בחוזקה אל הבור ומשב אוויר חלש מאוד חזר אליי. "אי אפשר לעבור דרכו, גם אוויר" התחלתי להגיד את ההשערות שלי בקול. חטטתי בכיסיי ומצאתי חתיכת נייר, השלכתי אותה לעבר הבור. היא נשארה על האדמה שמעל הבור. "שום עצם לא יכול לעבור דרכה ישירות."
"יפה שאתה מנסה כמה דרכים, אבל אנחנו ממש ממהרים ורק אתה יכול לחשוב על דרך לעבור אותו. זה שער שנבנה בהוראה מיוחדת שרק חשיבה יצירתית של יורש ספראוס יכול לפתוח את השער" ליאה הסבירה את המצב היטב, למרות שהפכתי למבולבל יותר מקודם, עכשיו אני יודע שאני צריך לחשוב יצירתי.
התחלתי לממש עם האצבע שלי את הבור. איזה מן שער לא יכול להעביר משהו ישירות? ואז עלה במוחי רעיון. מה אם צריך כמו לחש? חשבתי לעצמי, הם הרי מכשפים. וכנראה גם אני עכשיו. כל כך קשה לעכל שאני מכשף. הכל קרה כל כך מהר, לפני חצי שעה פתחתי את הטלוויזיה וראיתי מסר מוזר מאוד, ופתאום אני מכשף.
"יש איזה כמו לחשי קסמים של מכשפים שיכולים לפתוח שערים?" שאלתי את שלושת המכשפים. אם הם הצליחו לעשות טקס הפיכת אדם למכשף, בטח לפתוח שערים זה קלי קלות בשבילם.
איאן שם את ידו על מצחו כאילו מאוכזב ממני. "אני לא סובל שבני אדם תמיד חושבים 'הם מכשפים, אז בטח יש להם לחשים קסומים'. איך אתם מגיעים לשטויות האלה?" אמר איאן בעצבנות. סטפני ישר ניגשה אליו ואמרה לו להרגע. שוב, היא לחשה לו, ושמעתי את זה.
"אני מצטערת על העצבים של איאן" אמרה סטפני ותקעה בו פרצוף. "למכשפים אין לחשים. אבל יש לנו דמיון. אתה מדמיין משהו והוא פשוט קורה. בטקס דמיינו שאתה תהפוך למכשף, והנה זה קרה."
"אתם חייבים להסביר לי בהזדמנות את כל הקטע של המכשפים" פניתי לשלושת המכשפים מבולבל.
"אנחנו נסביר לך אם תבקש יפה, מה מילת הקסם?" אמרה ליאה וחייכה.
מילת הקסם. זהו זה.
דפקתי על השער פעמיים. השער אשר היה חשוך, האיר אור אדום בצבע של מסגרת השער.
"מה, רגע, מה.. איך.. מה?" שאלה סטפני מבולבלת. "אוקיי, תסביר לי איך עשית את זה."
"כדי לפתוח דלתות או למשל, שערים, צריך לעשות זאת בנימוס. כשרוצים להכנס לבית של מישהו, מה עושים?" הסברתי לסטפני ברטוריות.
"דופקים על הדלת של הבית שלהם. היידר, אתה גאון!" קבעה סטפני. איאן הסתכל על סטפני ועליי בחיוך מעוות ומעט מדוכדך.
"אתם יכולים לחכות לי שנייה?" שאלה סטפני את שלושתנו והלכה רחוק מאיתנו.