מכשפה מתלמדת – כעבור 10 שנים

כעבור 10 שנים (שנת 2021)

׳דינג!׳ התנור ציפצף. בהיסח הדעת הנפתי את היד, התנור נפתח והעוגה עפה ונחתה על הצלחת שבשולחן.
״אני ממש אוהב שאת עושה את זה״ דניאל בא מאחורי וחיבק אותי. הסתובבתי ונתתי לו נשיקה קלה על השפתיים. אני יודעת שזה קיטשי להתחתן עם החבר הראשון מהתיכון. אבל דניאל הוא באמת משהו מיוחד. לקחתי את הקערה עם הקצפת והתחלתי למרוח את הקצפת על העוגה. לילי נכנסה למטבח וליקקה קצת קצפת עם האצבע.
״לילי, את יודעת שאני לא מרשה. זה לאורחים״ אמרתי לה.
״סליחה, אמא״ היא אמרה וחייכה. יש לה גומות כמו לדניאל. היא ירשה ממנו גם את השיער הבלונדיני, ממני את העיניים הירוקות. היא הרימה את ידה והבובה שלינדה שלחה לה כשהיא נולדה עפה לתוך ידה, היא תפסה אותה והלכה לשחק בחדר. נשמעו דפיקות בדלת. פתחתי ובחוץ עמדו גרייס ואוליביה., שתיהן עם בטן הריונית של חודש תשיעי.
״מה קורה?״ שאלתי.
״הכל טוב״ ענו ביחד. בדיוק כשעמדתי לסגור את הדלת ראיתי את לורן ואדי מגיעים עם ליאם ורונה.
״היי, אוליביה וגרייס כבר פה?״ שאלה לורן כשנכנסה.
״כן, מזל טוב ליאם. שבוע הבא אתה בן חמש״ אמרתי וליטפתי לו את השיער. יש לו שיער שחור ועיניים כחולות. הוא גדול מלילי בשנה, אני ולורן כבר סיכמנו שנשדך ביניהם. לורן החזיקה את רונה על הידיים. למרות שהיא רק בת חצי שנה היה אפשר לראות פלומה בלודינית קטנה על הראש שלה ועיניים אפורות. נעלתי את הדלת בדיוק כשלילי יצאה מהחדר.
״היי כולם. בוא ליאם״ היא תפסה ביד שלו והובילה אותו לחדר שלה. גם לליאם יש כוחות. ישבנו כולנו מסביב לשולחן במטבח.
״נו, עוד כמה זמן נצטרך לחכות עד שגם לשתיכן יהיו תינוקות חמודים?״ שאלה לורן את גרייס ואוליביה.
״בערך שבוע״ ענו. הן התחתנו יום אחרי יום והן צריכות ללדת יום אחרי יום. הכי אחיות תאומות. צחקנו וחתכתי לכולם מהעוגה. דניאל הצטרף אלינו ודיבר עם אדי על איזו מכונית משוכללת. גרייס התחילה לספר לנו שוב בפעם האלף ואחת איך הצלתי את כולם כשמתתי ולורן שהחזירה אותי לחיים. מיששתי את הצלקת ליד הלב שלי. תזכורת תמידית למי שאני ולמה שעשיתי.
למען האמת, למרות שזה היה קצת קשה, השלמתי עם זה מזמן.