מי הנביאה?! – פרק 8+9

התעופפתי באוויר והוטחתי בקיר בחוזקה. נאנקתי מכאב. "את לעולם לא תצאי מיפה , רק אני קובעה את החוקים אז כדי שתוותרי כי זה לא יעבוד!" צעק עלי הבוס (שכחתי לציין שקוראים לא איאן). הוא שחרר אותי וחזר לישון. רצתי לפינת החדר משפשפת את גבי. ישבתי בפינת החדר שגבי נשען על הקיר רגלי צמודות לחזי ראשי בין ידי. דמעות זולגות מעיניי ללא הפסקה ובוכה בשקט שאף אחד לא ישמע.

-נקודת מבט של לוק-

רצנו לכיוון הצרחה ומה שהצלחנו לראות זה הספרים של אשד שמוטים על המדרכה וסימני גלגלי מכונית. "אני חושב שאש נחטפה" אמרתי מודאג "איך הגעתה למסכנה הזאת?" שאל שיין מגחך.
אלו הספרים שלה ויש פה סימני גלגלי מכונית" אמרתי "אז מה אם יש פה סימן של גלגלי מכונית" אמר שיין "הכביש הזה מוביל לעיר ששם ובעיר הזאת יש רק פושעים" אמרתי נלחץ "חייבים למצוא אותה מהר!" צעק דרק והתחלנו לרוץ לכיוון העיר. כשהגענו לעיר התחלנו לחפש בכל מקום וכשראינו שלא מצליח לנו אז החלתנו להתפצל , אני אהיה אם דרק , ג'וש אהיה אם שיין וג'ייק יתעופף ואצפה בעיר ואולי יצליח למצוא אותה.
היה כבר מאוחר ועדיין לא מצאנו אותה. היינו מותשים ורעבים אבל לא וויתרנו והמשכנו לחפש. לאחר שעתיים של חיפושם ג'ייק אמר "אולי כדי שנחפש מחר?" שאל "לא אנחנו חייבים להמשיך" אמר דרק מתנשף בכבדות. "אבל אנחנו לא יכולים להמשיך , כולנו כאן מותשים ורעבים ולא נותר לנו עוד כוחות , ג'ייק כבר לא יכול להתעופף הוא השתמש ביותר מידי בכוח שלו" אמר ג'וש "בסדר אבל על הבוקר ממשיכים לחפש" אמרתי וחזרנו לבתים שלנו.
ישבתי בחדרי חושב ומחפש תכנית למצוא את אש ללא הצלחה. נשכבתי על המיטה ולאט לאט נרדמתי.
למחר בבוקר שוב חיפשנו ולא מצאנו. כבר יומיים אנחנו מחפשים ואנחנו לא מוצאים אפילו רמז אחד קטן. ללא אכלנו ולא שתינו ולא ישנו רק חיפשנו.

-נקודת מבט של אש-

יומיים עברו. לא אכלתי ולא שתיתי רק ישבתי בפינת החדר מנסה כמה שיותר להתרחק מאיאן. הוא הכריח אותי לאכול אך סירבתי בכל פעם מחדש. החלטתי לתכנן ותכנית רק הבעיה הייתה שאיאן כל הזמן היה בחדר ולא יכולתי לעשות כלום ולא להפעיל את הכוחות שלי כדי שהוא לא יגלה על הסוד שלי. לאחר שעות רבות מצאתי תכנית היא יוצת לפועל.
"איאן אתה יכול להבי לי לאכול?" שאלתי כדי שהוא יצא מן החדר "אה… פתאום בה לך לאכול?" שאל בחשד "באמת אני רעבה" אמרתי בקול עצוב ולמרבה ההפתעה זה הצליח "בסדר" ענה יצא מן החדר ונעל אחריו. חכתי כמה שניות לבדה שהוא יתרחק. בעזרת כוח המחשבה שלי פתחתי את מנעול הדלת ויצאתי הזהירו ונעלתי אחרי. הפחתי לבלתי נראית והלכתי בשקט במסדרונות במטרה למצוא את היציאה. בכול פעם שאיש התקרה אלי וחלף על פני ללא ידיעתו אצרתי את נשימותיי הכבדות מרוב לחץ להיתפס. מצאתי את היציאה. התחלתי לרוץ. המקום היה גדול יותר מימה שצפתי. מרוב עייפות הסתכנתי בכך שהפסקתי להפעיל את הכוח שגורם לי להיות בלתי נראית כדי לצבור כוחות. לפתע אחד האנשים של איאן צץ לו מביין הצללים והתחיל לירות בי. התחלתי לרוץ והוא אחרי. הרגשתי כאב חד בכתפי וראיתי שחץ פגע בי בכתף ולמרות זאת המשכתי לרוץ והרגשתי עוד כאב אך לא בכתפי אלה ברגלי. דם התפרץ וכתפי ורגלי. הרגשתי שאני עומדת להתעלף אך לא רצתי להישאר פה ולמות אז המשכתי לרוץ. רצתי ישר ליער. ענפים פגעו בי וגרמו לחתכים וחבורות בידי ובפני אך לא ויתרתי והמשכתי לרוץ. התחבאתי מאחורי סלע גדול ועל ההזדמנות הראשונה שלי השתמשתי בכוח השיגור ושיגרתי את עצמי לחצר ביתי. (אם אתם שואלים אותי למה היא לא עשתה את זה קודם אז זה בגלל שהיא יכולה להשתמש בכוח הזה רק בסביבה פתוחה)
ידעתי שהם לא ימצאו אותי פה. נפלתי על ברכי ואז הרגשתי את כל כולי על אדמת חצר ביתי . פשוט שרועה. לא יכולתי לקום מרוב אפיסת כוחות. שלחתי מסר לאחי לוק אך לא אמרתי ממי נשלח המסר רק אמרתי לו בכוח המחשבה 'אחותך נמצאת בחצר ביתך , תמהר' שלחתי לא ופשוט חכתי. הרגשתי שלוק קיבל את המסר קצת מבולבל כי לא הבין מי שלך לא אותו אך הוא לא חיכה אפילו שנייה והתחיל לפעול. הייתי רגוע. לא שמתי לב כמה זמן עבר וכבר ראיתי את לוק , דרק , ג'ייק , ג'וש ושיין רצים לכיוון הבית אך הם עדיין היו רחוקים. לפני שלוק והחברי שלו הספיקו אפילו לא להגיע לשער מישהו צעק "הינה היא" הרמתי את ראשי לכיוון הקול וזה היה למרבה הצער אחד מאנשיו של איאן. ראיתי את איאן רץ אלי מרים אותי בשתי ידיו. הוא כנראה לא ראה את לוק וחברי. מישום מה כשסובבתי את ראשי לכיוון המקום שלוק וחברי היו לא ראיתי אותם. יכול להיות שדמיינתי , מרוב איבוד דם? "למה ברחת מימני? הייתי צריך לקשור אותך למיתה!" צעק עלי איאן אך נראה רגוע. לפתע תווי פניו השתנו לכעס ואז הבנתי למה "מי ירה בה?!" צעק על אנשיו "מי זה? כדי שהוא יתגלה בפני אחרת אם אני אגלה זאת בעצמי אני לא ארחם עליו!" המשיך "מי חושב שהוא יכול לפגוע באהובתי כך?" צעק. זה שירה בי התקדם צעד אחד קדימה וכשאיאן הבין שהוא מודה בזאת הוא שחרר יד אחת שאחזה בי והרים את האיש בכוחו והעיף אותו , תלתל אותו וגרם לא להתנגש בעצים ובסוף הרים אותו גבוה למרומים ושחרר אותי. האיש נפל ואיבד את העקרה. כשאיאן הרים אותי שוב בשתי ידיו והתקדם חזרה לעיר שמימנו ברחתי ישר זזתי ונפלתי לרצפה כדי לרדת מימנו כמתי והתחלתי לרוץ. "את לא תתחמקי מימני , את תהיי שלי!" אמר בכעס. הוא ניסה למצוא זווית טובה כדי להשתמש בכוחו נגדי אך זזתי ממקום למקום כך שהוא לא הצליח אז הוא וויתר ורץ אחרי. ותוך שנייה הייתי שוב בזרועותיו. דמעות ירדו מעיניי ולפתע מישום מה איאן צעק צעקה ונאנק מכאב והרפה את אחיזתו בי. נפלתי על הרצפה באפיסת כוחות , לא יכולתי לזוז ומזווית עיניי ראיתי את איאן מחזיק בראשו מרוב כאב. אנשיו של איאן רצו לאברו מנסים להרגיע אותו ולפתע גם הם נאנקים מכאב ומחזקים בראשם בכאב. ראיתי את לוק התקרב אליהם. עכשיו הבנתי מה קורה פה , לוק השתמש בכוחותיו כדי להכאיב להם. גם חברי היו שם והם רצים אל איאן ואנשיו ומתחילים להילחם בהם מלבר דרק. הוא הרים אותי בשתי זרועותיו ורץ לכיוון הבית. על פניו הייתה הבעה של דאגה ועוד הבעה , אהבה? לא יכול להיות , דרק? דרק פתח את דלת הבית על במדרגות לחדרי והניח אותי על מיטתי. הוא בחן אותי , את כל גופי והחוויר קצת. הוא היה מופתע ודואג. כבר לא יכולתי יותר , עצמתי את עיניי וראיתי רק שחור. התעלפתי אבל…