מי הנביאה?! – פרק 7 ~ חלק ב'

"מה? נראה לי שאתה מתבלבל אני לא מכירה אותך" אמרתי כועסת שהם מחזקים אותי פה כמו אסירה. "לא אני לא מתבלבל את לא מכירה אותי אבל אני מכיר אותך" אמר משועשע אם חיוך על הפנים. לפתע חיוכו נמוג בבת אחת. הוא הרים את ידו ואני ריחפתי יחד אתה וזה אומר לי שיש לו את הכוח שהזיז דברים ללו מגע עצמי. נסתי לזוז אך לא יכולתי. הוא קירב אותי אליו ואם היד השנייה שלו תפס בסנטרי ובחן את הלחי הכואבת שלי. פניו יזדעפו יותר ויותר. שני האנשים שחטפו אותי הגיעו אחרי חיפושים אחרי. "מה זה?" שאל הנער שהחזיק בסנטרי "למה היא נפגעה?" שאל הנער עצבני "אנו מצטערים , בוס , היא התגרתה בנו ולא יכולנו לסבול זאת" אמר זה שהסיע אותי אותי לפה. רגע אז הוא הבוס? הנער הזה? "מי מכם עשה זאת?" שאל הבוס שנהיה כועס יותר. "האיש היסס אך לבסוף הרים את ידו בפחד. הבוס עזב את סנטרי ובעזרת ידו הפנויה השליך את האיש עד שגבו נפגע בכיר. "חיזרו לעבודה!" צעק עליהם הבוס והם רצו מפוחדים. "קבלי את התנצלותי האם תרצי לאכול או לשתות משהוא?" שאל הבוס עדיין כשאני מרחפת "אני רוצה לצאת מכאן!" צעקתי עליו. ראיתי שהוא מנסה להתאפק לא לסתור לי גם ומנסה להירגע והתעלם מבקשתי. "למה אני נמצאת פה?" שאלתי בכעס. אין לי כבר סבלנות. "את נמצאת כאן כדי לארח לי חברה" אמר משועשע מכל רגע. "כעת אכניס אותך לחדר השינה שלי ותחקי לארוכת הצהריים שלך" אמר וגרר אותי אתו. "תשחרר אותי!" צעקתי עליו אבל הוא לא ענה. הוא הכניס אותי לתוך החדר שחרר אותי ממגע כוחו וישר נעל את החדר. רצתי לעבר הדלת וצעקתי שיפתחו לי אך אף אחד לא שמע. ויתרתי. הסתובבתי לחדר. בחדר היה מיטה זוגית , ארון בגדים , מראה גדולה , שולחן כתיבה ושני כיסאות העומדים אחד מול השני. ישבתי על המיטה והתחלתי לבכות. אחד האנשים של הבוס נכנס לחדר אם מגש אוכל. הוא הניח את מגש האוכל על שולחן יצא מן החדר ונעל אותה. לא אכלתי ולא שתיתי. מרוב יאוש נשכבתי על המיטה ונרדמתי. העיר אותי רעש של דלת נפתחת. קמתי מהר מהמיטה וראיתי את הבוס נכנס לחדר נועל אותה בה לכיווני ונשכב על המיטה לידי. 'הוא הניח את המפתח על השולחן' אמרתי לעצמי באושר. ברגע שהוא נשכב בכל גופו על המיטה קמתי ממנה והתרחקתי ממנו. 'וואו הוא נרדם מהר' אמרתי לעצמי מגחכת. לקחתי את המפתח מן השולחן מנסה לא להרעיש יותר מידי כדי שלא יתעורר. באתי להכניס את את המפתח למנעול אך משהו עצר אותי….