מי הנביאה?! – פרק 5
-עדיין בנקודת מבט של לוק-
לא האמנתי , אני בטח הוזה. התקרבתי אל אש ופתאום שוב הכנפיים הופיעו. נגעתי בכנפיים והם הן אמתיות! נרתעתי לאחור והכנפיים נעלמו ואש פתחה עיניים והתנשפה בכבדות. "אש את בסדר?" שאלתי. אש עדיין התנשפה בכבדות "כ-כן" ענתה כשנרגעה. כשאש הרימה את ראשה והביטה בי העיניים שלה שינו את צבעם לאדום כדם. פערתי את פי. "מה? יש לי משהו על הפנים?" שאלה אש "העיניים שלך…."נסתי לדבר "העיניים שלי מה?" שאלה "א-אדומות"
-נקודת מבט של אש-
"א-אדומות" ענה לוק בגמגום. אז החלום היה אמתי? לא יכול להיות. רצתי לכיוון המראה ונדהמתי לראות זאת. עיניי באמת היו אדומות בדיוק כמו בחלום. לא רצתי שלוק אשאל שאלות ואז החלטתי למחוק לא את הזיכרון. הלכתי לכיוונו של לוק ונגעתי בשתי אצבעותיי על מצחו. "מה? מה את עושה?" שאל לוק בלחץ. "אתה לא הולך לזכור כלום מהלילה הזה, לא את עיניי האדומות ולא את פעולת מחיקת הזיכרון שלי" לחשתי ואור לבן בקע בשתי אצבעותיי שהיו על מצחו של לוק והוא שכך את הכל. "מה? מה קרה?" שאל לוק "שאלתי אם אתה יכול להביא שי כוס מים" שיקרתי כדי שיחשוב שהייתו בשיחה "א-אהה" ענה לא ממש מבין והלך להביא לי כוס מים.
ישר רצתי אל המראה והתפללתי שצבע העיניים שלי השתנה לצבעו הרגיל והכן צבעו הרגיל. נרגעתי. לוק הביא לי את כוס המים והלך לישון. נסתי להירדם כל הזמה הייתי שקועה במחשבות על על החלום שיתגשם. מעניין אם גם כנפיים היו לי. הרי זה מה שהיה בחלום לא? מרוב מחשבות נרדמתי.
-בוקר-
קמתי לצלצול שעון המעורר והלכתי לצחצח שיניים ולהתקלח וכשסיימתי עטפתי את עצמי בחלוק הלכתי להעיר את לוק. "קום כבר לוק יש בית ספר" צעקתי "טוב טוב רק על תעשי אות חרש" אמר והלך להתקלח. אני בינתיים התלבשתי. שמתי חולת בית הספר בצבע אדום ומכנסי ג'נס. נעלתי נעלי ספורט ורודות וקלטי את שערי לצמה. כקתי עד שלוק יבוא והינה הוא בא. יצאתי מן החדר כדי שאתן ללוק להתלבש וכקתי לו שם
-נקודת מבט של לוק-
כשחזרתי מן המקלחת עטוף החלוק אש יצאה מן החדר כדי שהתלבש. כשסיימתי להתלבש תקף אותי זיכרון. הזיכרון מהלילה. ראיתי את אש צורחת מתוך שיינה וקמתי לעברה וראיתי כנפיים שחורות כפחם יוצאות מתוך גבה ולאחר מיכן לא זכרתי כלום.
תגובות (1)
הוא זוכררר!!
תמשיכיייי