מישהו ששינה לי את החיים פרק 3
* שחכתי לתאר איך אני מיראת
אז ככה: אני נמוכה ( 1.55), שיער שטני מתולתל, כולם אומרים שאני רזה אני אני חושבת שאני קצת שמנה, אני בת 16 בכיתה י'.
רבקה: גבוהה ( 1.70 ), היא אתיופית, שיער חום -אדום, היא רזה מאוד( אפילו יותר מידי הייתי אומרת), בת 15.9 ובכיתה שלי.
9:30
רבקה צרחה עלי שהגיעה ההפסקה, התנערתי מיד ממחשבותי וסחבתי את רבקה למחששה.
היא רק צרחה עלי כל הדרך שאני יעזוב אותה ושאני משוגעת ובטח נדלקתי על החדש ואני רק צחקתי, הגענו למחששה וישבנו לעשן, עוד לא הצלחתי להוציא מילה מהפה ופתאום משום מקום הוא צץ, הוא הבהיל אותי משוגע חולה נפש, אוראל "לא חשבתי שאתן מעשנות"
אני "טוב נו אתה רואה שכן"
אוראל "כן טוב, היי אני אוראל"
כבר סיימתי לעשן ולא היה חשק לעוד אחת, עניתי לו "היי אני אדל וזאת רבקה ועכשיו ביי"
הוא היה בהלם, מגיעה לו מי הוא שיבהיל אותי על הבוקר, סימנתי לרבקה לקום והלכנו לשירותים.
נכנסנו לשירותים ישירות למראה ובינתיים שאני מסדרת מחדש את השיער ושמה אודם רבקה התחילה להתקיף אותי: "איזה חתיך רואים שנדלקת עליו, את יודעת שהוא היה איתנו ב-ז' ו-ח' ועזב לפנימייה? מעניין למה הוא חזר לפה, אומרים שהוא היה עושה צרות, סמים, בחורות, פשעים, קיצר ערס וזה בדיוק מה שאת אוהבת bad boy אבל.."
לא נתתי לה להוציא עוד מילה אחת מהפה היא שיגעה אותי, הלכה רחוק!
"רבקה הוא ממש לא מעניין אותי ובואי כבר השיעור התחיל, את רוצה להתעסק עם איריס??"
הלכנו לשיעור וכך עבר היום רגיל, כמו תמיד.
סוף יום: אני, רבקה, אביגיל (כן החדשה מסתבר שהיא ממש חמודה) ועוד כמה חברות הלכנו לכיוון התחנה של האוטובוס, קבענו בערב להיפגש בשעה 21:00 בשכונה ולצאת כדי להכיר לאביגיל את הסביבה והתפצלנו כל אחת לבית שלה.
הגעתי הביתה פתחתי את הדלת וראיתי את אמא יושבת בפינת אוכל ועל השולחן ארוחת צהריים, אין אין על האמא הזאת שלי, חיבקתי אותה חזק והיא אמרה לי "אדלוש יפה שלי בואי נשב לאכול" ישבנו לאכול וסיפרתי לה איך היה בבית ספר, על אביגיל ואוראל, על היציאה בערב, על החלומות שלי ועל כך שאוראל דומה מאוד להוא מהחלום. אמא הקשיבה לי לכל מה שסיפרתי ואמרה "נסיכה של אמא בטח דימיינת את זה ואת יודעת שלחלומות אין פירוש במציאות ובגלל זה קוראים להם חלומות, אני שמחה לשמוע שהיה כיף בבת ספר ולגבי הערב קודם תעשי שיעורים, אם את רוצה תנוחי ואז תקומי להתארגן אם תרצי אני יעזור לך ותזכרי שלא לחזור מאוחר."
סיימנו לאכול נשקתי לאמא ואמרתי "תודה", עליתי לחדר שלי סיימתי את השיעורים, שמתי אוזניות הפעלתי את השירים בטלפון שלי ונכנסתי למיטה לנוח.
תגובות (8)
הערה קטנה עוד לא קראתי את הסיפור אבל ראיתי מה כתבת ברציתי לאוסיף אז אחותי לא שייך תיאור הדמות שייך נטו לסיפור הוא חייב להשתלב עם העלילה דמות גיבורה מספרת או שמספרים עליה בכול אופן יש פורמט מסודר לעניין הזה ואותו מספר חייב לתאר בעצמו את הדמיות יאפשר לכתוב את מראים בהערות שוליים או ברציתי לאוסיף תפקיד המספר לתאר מצבים דמויות את עצמו ואת האחרים וגם את רגשותיהם לפי הבעות ושפת גוף וכול זאת במידה אם הדמות קולטת אותם אז מצטערת אף פעם לא אמרתי למישהו להערוך סיפור אבל זה כבר באמת חריג הכול בסיפור ותיאור בעיקר! אסור לשים את זה בשוליים בשוליים שמים דברים כמו הסבר על חייה מסוימת בלתי מוכרת בסיפור בדיוני כלי או איזה משפטים שהדמויות אומרות שלא כולם מבינים למה הכוונה באמת אז שימי לב באמת שזה באהבה כדאי לעזור
תודה על ההערה, לא ידעתי זאת ואני שמחה שתיקת אותי :-)
שתיקנת*
אני אישית, לא אוהבת את הצורה הזאת שבה את כותבת, בלי להעליב.
זה נראה כזה, לא רציני… וגם יש לך כמה שגיאות – שימי לב.
נגיד, במקום לכתוב "נראית" כתבת "מיראת".
אבל נשמע מעניין. פשוט.. מפריע לי שזה נשמע לא רציני,
ושזה נראה כאילו את מדלגת על חלקים. אל תפחדי מלפרט,
אל תפחדי להרחיב. זה יעזור לך:) מקווה שעזרתי ושלא נעלבת.
ואם אפשר ממך עצה איך מבחינתך להפוך את זה לקצת יותר רציני?
סורי אם העלבתי או משהו את כותבת מעניין ועם קצת שיפור
בנוגע לכתיבה שלך, הסיפור יראה הרבה יותר טוב… ❤
לא העלבת אותי להפך נתת לי ביקורת וזה יעזור לשפר את הכתיבה בגלל זה אני מצפה לתגובות כי אם יש הערות כך אני ילמד מה צריך לתקן ותודה רבה על הערות ובהמשך זה יהיה קצת יותר רציני, לגבי השגיאות כתיב זה יוצא ככה בגלל שאני מעתיקה את זה מהפקקים בטלפון ישירות לפה והשתמש לי כמה אותיות אני יתחיל לשים לב לזה ואני מפחדת לפרט כי זה יותר ארוך והפחד שלי שזה לא יעניין
עכשיו אני מבינה אחרת ותודה על שהערת לי למדתי ממך <3
מהפתקים* השתבש*