מישהו מעולם אחר-פרק 8
"הבאתם את זה?" השיכר שאל את חבורת השתיינים שנקראה, לצערו, החבורה שלו.
"לא הצלחנו להיכנס אדוני, אדוני, בבקשה אל ת-ת-ת-תרביץ לנו, הייתה איזו א-א-אישה, אם היינו נ-נ-נ-נכנסים, יכול להיות שה-ה-היו הורגים אותנו!" גמגם בפחד הפחדן של הקבוצה.
כאשר השיכר לא קיבל את מבוקשתו, הוא נהיה עצבני, כשהוא נהיה עצבני הוא שותה וכשהוא שותה, אבוי למי שמתעסק איתו. הוא לקח את בקבוק השתייה שלו וריסק אותו לרסיסים קטנים ומסכנים. הפחדן של הקבוצה, זאת אומרת, טימו, השתנק מרוב פחד. הוא קפא במקומו והחליט לא לזוז עד שהשיכר יגיד לו מה לעשות. החלטה טובה. אבל על פניו היה המראה הטבעי ביותר של הפחד. היחיד שלא ידע מה המבט הזה אומר, יהיה עיור.
"אבל הייתם אמורים לדעת" הוא אמר בקול נמוך ומקפיא עצמות ונעץ מבטים בטימו. "שאם לא תביאו את זה" אמר ונעץ מבטים בכולם. "אני אהרוג אתכם!" ואז לקח רסיס קטן ונעץ בליבו המפרפר בקצב שהיה אמור להרוג אותו ממזמן, בליבו המסכן של טימו, אשר לא עשה כלום…, חוץ מזה שהוא לא מילא את מבוקשתו של השיכר. השיכר המשיך לנעוץ בו רסיסים קטנים של זכוכית עד שליבו הפסיק לפעום. זמן העינוי שלו, היו פעימות ליבו המסכנות, אשר רצו לסיים כבר את חייו המסכנים, את חייו ללא חופש. חייו שדמו יותר ויותר לחיי בהמה. לעשות את מבוקשתו של אדונו, ולעשות זאת מהר! אם לא… התוצאה היא ההרג שלו… הרג עם נוזל דוחה שמלא ברוקו של השיכר…. הרג שכשהוא מת, הדבר האחרון שהוא רואה אלה עיניו השחורות והבורקות של השיכר.
"עכשיו, מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות איתכם?, אולי… חץ בליבכם? אולי… שתפגשו בטורמנקים? הם יוכלו לתלוש את לבכם ולאכול אתכם… וזה יהיה המראה האחרון שתראו, אולי תלייה? אולי עריפת ראש? אולי סכין בלב? אולי תחזרו בלי ידיים לביתכם? אולי אני יבקש שיטילו עליכם קללה? אולי אני ארביץ לכם עד שתמותו? אולי אני אטביע אתכם?" אמר בקולו המקורי ונאנח. שאר הקבוצה ניסתה לשמור על פנים רגילות, אבל זה היה בלתי אפשרי. אם העבריין הכי מפחיד, היה ספק-שואל, ספק-מסביר לכם איך אתם תמותו, לא הייתם נלחצים עד מוות?! "אני באמת לא יודע מה לעשות איתכם…, אבל לי יש עוד אופציה אחת, קטנה, מתוקה ומקסימה. הצעה שלא תוכלו לסרב לה, אם תסרבו אני אבחר בשיטת המוות הכי יפה" אמר ועטה פרצוף מאיים. "אתם תלכו ותביאו לי את הדבר המחורבן הזה!" וברגע זה הוא כבר צרח. הוא רצה את זה כבר, ומה שהוא רוצה הוא מקבל, אף אחד, ובמיוחד לא אישה מחורבנת, לא ימנע את זה ממנו. הוא חזר לביתו, 'מותש' מעבודתו וניגש לאישתו.
"שלום מתוקתי, מה שלומך?" הוא שאל עם מבט שובב.
"בסדר, איך אתה יקירי?" היא ענתה. קלרה הייתה אישה נבונה. היא ידעה מה הוא זומם. חוץ מזה הוא גבר. שני הדברים שהם רוצים הם רק אלכוהול ויחסי מין.
"אני בסר גמור, גבירתי, אולי נלך לחדר שלנו ונשחק קצת?" הוא שאל במבט שובב עוד יותר.
"עוד מעט יקירי, עוד מעט…" היא ענתה. הוא התחיל לכעוס ועטה פרצוף מאיים. מי היא שלא תענה להצעתו במיידי?! אני הורג, גונב, רוצח ואני גם יכול לאנוס, חשב בליבו.
כאשר קרלה ראתה את פרצופו המאיים היא נבהלה ושניהם עלו לחדר שלהם.
*
"איך היו החזרות?" שאל המלך את סוזן.
"היה נפלא.." היא אמרה עם חיוך קורן. היא נבהלה שהמלך ניגש אליה. רק לעיתים רחוקות מאוד הוא פונה אליה. אך היא הצליחה להסתיר את המחשבה עם החיוך.
"אז בואי נגיע לעניין, אני הייתי רוצה להזמין אותך לסעודת הנסיך, זאת אומרת, אהובך" בליבה סוזן רתחה מכעס.המילה הזו צצה בכל מקום.אויש איזו מילה מזורגגת ומקוללת!
"כמובן, אני אגיע… מתי?" היא שאלה בנינוחות, כאילו היא לא שמעה עכשיו את המילה המתועבת ביותר עליה.
"עוד שבוע מהיום. אם את רוצה להביא חברה, ואני מדגיש, חברה, את מורשת.." הוא אמר.
"תודה אבל זה לא כל-כך נחוץ, אין לי הרבה חברות…" היא ענתה. היא רק עכשיו שמה לב שאין לה בכלל חברות. יש לה רק את ג'ייק.
"בסדר גמור… ניפגש מחר ואל תאחרי" הוא סיים ושלח אותה לביתה.
תגובות (0)