מישהו מעולם אחר- פרק 3

"מ ה א ת ה ע ו ש ה ?!?! אתה שאלת אותי אם אני רוצה לשתות משהו? כלאו אתו מיד! ואל תיתנו לו אוכל למשך שבוע!"

איזו מפלצת , חשבה סוזן בליבה, כולא מישהו שניסה להיות נחמד אליו! שאל אותו אם הוא רוצה לשתות משהו והוא צורח אליו, אני בעצמי יתן למשרת הזה אוכל, היא חשבה , כן זה מה שאעשה.
ברגע הזה היא פשוט רצתה לעזוב אותו ושילך להתחתן עם אהובתו האמיתית , היא ידעה את מי הנסיך אוהב , קראו לה ברטנה. היא לא הכירה את האישה הזו אבל ניחשה שהיא יפה נורא, אולי בחתונה היא תפגוש אותה. הם התחילו בחזרות, הם צעדו על השטיח הלבן הגיעו לחופה ונשאו את הנאומים שלהם וכך נגמרו החזרות.
"אני צריכה שתעשי בשבילי משהו" אמרה לה המלכה לאחר שהיא יצאה מחצר המלוכה. סוזן נבהלה אבל שמרה על מראה פנים סבירות.
"אני ישמח, אבל, מה?"
"תני את המכתב הזה לאמך ותודיעי לה שאני יפגוש אותה ליד חנות המרפא של פארגו".
"בוודאי, את נראית מוטרדת, מה שלומך?"
המלכה חייכה אליה חיוך שבישר שהיא שמחה שהיא שאלה ,אבל היא בסדר .סוזן הבינה , החזירה לה חיוך והלכה לביתה.
בדרך חזרה לביתה היא תהתה, מדוע אביה מת? מדוע היא כל הזמן מצפה שהוא יהיה בביתה וכשהיא לא רואה אותו , רק אז היא נזכרת שהוא מת? האם הוא עשה משהו שגרם לאנשים לשנוא אותו ובגלל זה הרגו אותו? אולי הוא היה איש נוראי שביצע מעשים נוראיים ובגלל זה נקמו בו? היא לא חשה בושה כאשר חשבה על זה , לא כמו שחשה בושה כמו שהרגישה על אימה , היא לא ידעה מי הוא בכלל ואם היה איש טוב או איש רע, היא לא ידעה מה הוא עשה לאמה, היא לא ידעה עליו כלום והוא אבא שלה. איך זה אפשרי?!
כאשר הגיעה לביתה הדבר הראשון שרצתה לעשות הוא ללכת לבקר את החבר הכי טוב שלה – ג'ייק אבל השעה הייתה מאוחרת והיא הייתה חייבת לשאול את אימה את מה שרצתה לשאול אותה כל הזמן.
"אימא, איך אבא שלי מת? ומה היה שמו?" היא התביישה בכך שלא ידעה את השם של אביה. פתאום היא ראתה את אימה נבהלת והבינה שזה נושא שקשה לה לדבר עליו.
"לללמה את רוצה לדעת, בתי היקרה?" שאלה אותה אימה בפחד, כאילו היא נפלה מצוק.
למרות שהיא ידעה שזה לא מתאים סוזן כעסה נורא בליבה. למה שתרצה לדעת קצת על אבא שלה? למה שתרצה להבין מה השורשים שלה? למה שתרצה להבין מה היא ומי היא? כי הרי יש פתגם שאומר שאדם אשר לא יודע את עברו ההווה שלו -דל ,ועתידו -לוט בערפל. היא הסתירה את רגשותיה במסכה של סתמיות וענתה לה "אני סתם מתעניינת… נו אז ספרי כבר!" אמה היססה נורא ובסוף החליטה
"זה היה ביום רגיל לחלוטין אביך, את ואני יצאנו לטיול בשדות שמאחור". היא נשמה עמוקות לפני שסיפרה את ההמשך. "אביך נקלע למריבה עם מלצר"