מישהו זוכר את לעמוד בצל?

היום ישבתי וקראתי מחדש את כל לעמוד בצל שהוא אחד הסיפורים היותר ישנים שלי. עוד כשחשבתי שפרק של עשר דקות הוא ארוך והתיאורים שלי היו ברמת "ילד מה הצבע של זה? "ירוק!"
אזז… כן.
ואז נזכרתי שיש לי את היכולת המדהימה הזאת לכתוב!
אז אני שוקלת אולתי לקחת את הסיפור ולשכתב אותו.
לא לשנות משהו חלילה, פשוט להוסיף עוד תיאורים ולהאריך את הפרקים. זה לא יקח יותר מידי זמן וגם לא יעיק עליי כי אני לא צריכה להמציא את העלילה היא כבר שם ויש לי את כל הדמויות.
אז מה אתם אומרים?
לתת לוויליאם לורה ואנדרו עוד הזדמנות לזרוח?
וקוראי אחוות הפגיון אל תדאגו, אני ממשיכה לכתוב את הפרקים ואפרסם אותם במוקדם או מאוחר כשיהיו לי כמה בסטוק.
יאללה, אם לפחות שלושה קוראים שהיו לי אז יגידו כן אני עושה את זה!