מימד רביעי } 3 הפרקים +הצצה לפרק 4.

תקשיבו, אני חושבת שכאן בכלל איבדתם את מה שקורה בסיפור, כי הוא עולה ח=אחרי הרבה מאוד זמן ואז לא שמים לב אליו, או שפשוט לא במינים כלום.

הקדמה

"כמה עוד יש ללכת?!" רומי יללה בעוד היא נשרכת מאחור.
"תפסיקי לילל כבר!" צרח אלכס.
"למה?" הא אמרה זה ביללה ארוכה.
אכלס עצר בצד הדרך ונעץ ברומי מבט זועם.
"תפסיקי שניכם." מייק דחף את שניהם לצדדים והמשיך לבחון את המפה המוזרה.
"אתה בטוח שזה הכיוון הנכון?" אור הסיגה אותו לאחר שעצרו לנוח.
"אממ," הוא אמר בחשש, הוא לא רצה להבהיל חבריו.
הוא לא רצה שהם ידעו.
שהם נאבדו בתוך היער המסתורי הזה…
"באו נעצור לנוח!" ארמיד פתח את פיו בפעם החמישים לאותו היום המתיש.
"עצרנו לפני חמש דקות!" אלכס נתן לעצמו כאפה במצח.
"אבל אני רעב!" ארמיד צעק וציפורים התעופפו מן העצים הגבוהים.
"היי!" שחר רצה לכיוון העצים ונעלמה. "לאן היא הלכה?" שאלה רומי, "אל יודע, אבל נראה לי שכדי שנלך אחריה." מייק החל לרוץ אחרי שחר עד שנעלם גם הוא מאחורי העצים העבים שהתנוססו עד סנוור השמש הלוהטת של הצהריים.
"באו!" החברים החלו גם הם לרוץ למקום בו נעלמו שחר ומייק.
"שחר!" צעקו אור ורומי בחיפוש אחרי חברתם.
"מייק!" צעק אלכס אשר המשיך לפלס את דרכו בין השיחים.
"הנה הם!" קרא ארמיד. כולם נאספו מאחוריו עד שהגיעו אל חבריהם.
" מה אתם..-" אך אור נקטעה על ידי כך שהבינה במה בוהים שני חבריה הטובים.
"מה אתם חושבים שזה?" מלמל מייק בעודו בוחן את העיגול הגדול שפשוט ריחף במקומו.
הוא היה בצבע סגלגל תכול והתערבל בתוך עצמו כך שלא ראו את צידו השני.
"באו ננסה לגלות." הציעה רומי.
"אבל עם זה
אומר של חוזרים הביתה….טוב. לא נורא." ארמיד שינה את דעתו בעודו מדבר.
"מוכנים?" שאל בחשש אכלס שהחזיק בידה של אור. כולם הנהנו פרט למייק, שהמשיך לבהות בחור המוזר כאילו היפנט אותו.
"באו כבר!" שחר משכה בידו והם נעלמו לתוך מערבולת משונה ומסחררת לחלוטין….

פרק 1

"איפה אנחנו?" קולה של אור בקע רומי בקע מבעד לענני האבק שהתעופפו בשמים האדומים.
"מה זה המקום הזה?" לחשה אור בפחד ונצמדה לארמיד שהיה בקרבתה.
"אני…אני לא יודע." מלמל מייק וקם על רגליו.
"מ-מייק!" צעקה שחר, "מה קרה?" נבהל מייק, "יש לך….משהו על הגב." היא צעקה.
"טוב, מישהו יכול להגיד לי מה זה? אני לא בדיוק רואה תא הגב שלי! אני לא מורה." הוא אמר וניסה להסתכל על גבו.
"נחתכת ממשהו?" שאל אלכס בעודו בוחן את החתך בגבו של חברו הטוב.
"לא. אני לא מרגיש כלום…" הוא מלמל, עדיין מנסה לראות את הדבר.
"אלכס תביא לי את הג'קט שלך!" מלמלה שחר בלחץ בעודה חוטפת מאלכס את ג'קט הבייסבול שלו.
"מה את..-" אך קולו של +אכלס נקטע על די הצליל שהג'קט שלו השמיע בעוד שחר פותחת בו סשע עד שנחצה לשתיים.
"זה הגקט האהוב עלי!!!" ילל אלכס בעוד הוא בוהה בשתי חתיכות הבד הכחולות שהוי בעבר ג'קטו.
"תביאו לי קצת מים." היא אמרה ולקחה מידי רומי את הבקבוק.
"טוב. מייק, זה אלול מעט לשרוף…אז… פשוט תצרח או משהו." היא אמרה והרטיבה את ידה הנעימה.
עיניו של מייק יצאו מחוריהן מרוב כאב, הוא פלט צרחה מחרישת אוזניים בעוד שחר ממשיכה להרטיב עם ידיה את הפצע עדי לחטא אותו.
"סורי, מצטערת! סליחה!" היא מלמלה בצער בעוד היא ממשיכה את מלכתה.
"זהו." היא אמרה לבסוף וקרע את הג'קט לחתיכות בד המתאימות.
וכרכה אותן סביב גופו של מייק כמו תחבושת.
"סיימתי." היא אמרה לבסוף.
"תודה…" הוא מלמל ופניו אדומות מכאב.
הוא הוריד את חולצתו למטה כך שגם הקוביות על ביטנו נעלמו מעין.
"יותר טוב?" ארמיד שאל בחשש קל, "כן." מייק נשם עמוק כדי להרגיע את המקום השרוף בגבו, שלפי דברי חבריך, היה חתך גדול.
"טוב…סיימנו את זה, עכשיו השאלה האמיתית! איך יוצאים מכאן?!" צעקה אור.
"אני לא יודע, אבל המקום הזה נראה מעניין. באו נחפש את היציאה." פסקה בכך רומי את הוויכוח קולני שנשמע מצד אור ואלכס שהתווכחו על קריעת הג'קט, האם הדבר היה נכון לתת עזרה לחבר טוב, הוא שסתם חרם על הג'קט.
"בואו." ארמיד משך את השניהם והחל ללכת בעקבות הבנות ומייק…
"מה זה המקום הזה?!" פיה של רומי נפתח לרווחה בעודה בוהה במקום אשר היה מוצף כולו…..

פרק 2

"מה זה המקום הזה?!" פיה של רומי נפתח לרווה בעודה בוהה במקום אשר היה מוצף כולו אור שמש סגולה.
"למה השמש סגולה?" מייק העלה את הנושא ברור מאליו, "כי…טוב, זה לא ממש הגיוני." אור החליפה את דבריה בעודה מדברת.
"תגידו ראיתם במקרה את אמיליה?" שאל ארמיד, "היא הייתה אמורה להצטרף אלינו בנקודה מסוימת ביער לא?" "כן אבל…-" אך דבריה של שחר נקטעו על ידי קריאה שבאה ממאחור, "חבריה! אלו אתם?" החברים הסתובבו למשמע קולה של אמיליה שכאשר קלטה את פניהם, הגבירה את צעדיה עד לריצה מהירה.
מייק העביר את מבטו לחברו הטוב ביותר, אלכס, זה הסתכל עליו באותו המטבע, שניהם ידעו מה אלכס מרגיש כלפי אמיליה.
"היי…" הוא מלמל בשקט, עיניו תקועות ברצפה כדי לא להביט בעיינה החומות.
"הכל בסדר ברו?" שאל ארמיד שקלט במהרה את כך שאלכס השתתק והשפיל את פניו הסמוקות.
אלכס הנהן חלושות והרים את ראשו, אך עדיין.
לא הביט בכל דבר שנתפש בעיניו הירוקות מלבד עיניה של אמיליה.
"בואו נחזור…" הציע ארמיד אך, כאשר הסתובב כדי לפנות חזרה לתוך החור באוויר.
הוא לא היה שם יותר.
"אנחנו לכודים." פלט מייק את המובן לכולם, אך אף אחד אינו רצה להגיד זאת.
"אז…לפי השעון ה…מה יש לו?!" שאלה שחר בעודה מסתכלת בשעונה שהסתובב ללא הרף כאילו רץ מרתון.
"גם השעון של הטלפון שלי ככה." מלמלה רומי בעודה מסתכלת על המספרים הרצים כאילו סופרים מאיות ולא דקות או שעות.
"טוב, כדי שנמצא מקום להעביר בו את הלילה, מים מזון. עם אנחנו רוצים לשרוד במקום הזה…" אמרה אור וכולם התחלו לקבוצות.
אמיליה ומייק ילכו לחפש מקום לישון בו, אלכס ושחר יחפשו אוכל, ואור ארמיד ורומי יחפשו מעיין או נחל.
"חוזרים לכאן. בעוד שעתיים בדיוק." קבע מייק והוא ואמיליה יצאו לדרכם.
כך החבורה הקטנה של שבעת החברים התפזרו כל אחד לדרכו במקום מוזר שכזה.
"אממ מייק, אתה בטוח שאתה בכלל מחפש מערה או משהו בסגנון?" אמיליה שאלה לפתע, "כ-כן למה?" הוא שאל, מנענע את ראשו כדי להתנער ממחשבות הרצות בראשו.
"כי אתה די בוהה בי. זה די מטריד." היא אמרה והסיטה את שערה הארוך למאחור אוזנה.
"טוב, תגידי…מה את חושבת כל אלכס?" הוא שאל, מנס להעביר את הנושא המוזר.
"בתור ידיד כאילו?" היא שאלה, סמוקה מעט, "אממ, לא רק. מעבר אפילו." מייק מלמל, "אגיד לך רק עם תגיד לי מה אתה חושב על…."

פרק 3

"אגיד לך רק עם תגיד לי מה אתה חושב על שחר." אמיליה שאלה, זה פגע במייק כמו סטירה. הוא נעצר, בהלם מן השאלה שחברתו הקרובה הרגע זרקה לאוויר. "א-א.." מייק ניסה לחשוב על תשובה עקיפה, בעוד לחייו מסמיקות וצבע אדום עז מתחיל לטפס על פניו היפות. "אל תחפש אשליות. תענה לי." היא אמרה בתוקפנות קלה, "אני…" הוא מלמל, ואז המשיך, "אני חושב שאני מחבב אותה." הוא אמרה וניסה להסתיר את פניו הסמוקים.
"אבל גם לי יש שאלה." הוא אמר והרים את פניו, "מה את חושבת על אלכס?" הוא שאל, הפעם זה היה תורה של אמיליה להסמיק כהוגן, "לא יודעת…למה?" היא שאלה, "כי הוא דלוק עליך, כבר שנים." הוא אמר וחייך אליה את החיוך המדהים שלו, זה שמצליח להפיל את כל הבנות בעיר.
"טוב, אז תגיד ל-" אך היא לא סיימה את המשפט משום שצרחה מחרישת אוזניים נפלטה מפיה, אמיליה נפלה מהמדרון התלול, המקום בו עמדה התפרק והדבר היחידי שאותה החזיק מליפול לתוך נהר שמימיו גועשים ושוטפים את כל העומד בדרכם היה מייק, ידו שלי מייק החזיק את ידה של אמיליה המבוהלת, אך לא להרבה זמן.
לאט לאט ידיהם המזיעות השתחררו ללא רצון, "מייק!" קראה אמיליה, כף ידו של מייק הייתה מכוסה דם. "אני בדר אמיליה! באמת, רק תחזיקי מעמד." הוא צעק, אך ראו את הכאב על פניו, כל ידו היית שטופת דם שעבר אל ידי גם וגרם לידי מעט להחליק מידו.
זהו זה! אמיליה לא יכולה יותר לראות את זה, שחררה את אחיזת ידה מידו, הוא כבר לא יכלה לראות אותו סובל.
אמיליה נפלה למטה, לעבר הנהר הגועש מלא המים, "אמיליה!!" קולו של מייק פילח את הדממה של כל המקום, בטח עוד שמעו אותו למרחקים, "אמיליה!" הוא קרא שוב, שולח את ידו לעברה, כאילו מבקש להגיע אליה, היא הרימה את מבטה מסתכלת על ידו ואז היא ראתה אותו, חתך עמוק ביותר, כל כף ידו הייתה שטופה נוזל אדום.
דם.

פרק 4

הצצה-

פניו של מייק החווירו במהרה, הוא לא הצליח. הוא הצליח להציל אותה.
"אמיליה!" הוא צעק בפעם השלישית, נואש לסימן חיים.
בעודו מסתכל מטה על הנהר, הוא אינו שם לב ליד, שאחזה באדמת הצוק.