מחשבות- פרק 5

לאחר שהאיש נתן לה מזוודה, ויולט רצה לחדרה, חדר מספר
1582, קומה 6. ויולט התחילה לאהוב את העניין.
היא הגיעה לקומה 6 רק לאחר זמן רב, היא ראתה את אנה,
ויולט רצה לעברה, זה היה קשה עם המזוודה, אבל
ויולט הסתדרה, אנה הבחינה בה ורצה גם היא לעבר ויולט.
כשויולט ראתה את אנה היא לא האמינה,
היא חשבה שהיא לא תראה אותה יותר לעולם,
את אנה, אחותה.
אנה נתלתה על ויולט, "באיזה חדר את?"
שאלה אנה, ויולט קיוותה שהן באותו חדר, "אני" אמרה ויולט
"בחדר 1582" אנה הביטה בה במשך כמה שניות
"את לידי!" היא כמעט צרחה מרוב אושר, גם ויולט כמעט צרחה,
אם כבר היא חייבת להיות כאן, היא שמחה שהיא ליד אנה,
ויולט לא הייתה מסתדרת בלי אנה ולהפך.
"אפשר לפרוק את הדברים שלי, אנה?" שאלה ויולט וגילגלה
עיניים לילדה שנראתה כבת גילה.
הילדה חייכה אליה והתקרבה "היי"
אמרה "קוראים לי מריאן, באיזה חדרים אתן?"
מריאן נראתה נחמדה " אני בחדר 1582" השיבה ויולט
"אנה בחדר 1583, דרך אגב, קוראים לי ויולט"
מריאן הייתה שמחה "אנחנו באותו חדר!"
אמרה, וכמעט צעקה "יש!," אמרה ויולט,
היא באמת שמחה, "טוב… אני חייבת לפרוק את הדברים שלי…"
מריאן הסתכלה עליה "אז אני אעזור לך" אמרה.