מחשבות- פרק 2
בוקר, אפרפר, כשנמצאים במשאית, בעצם, אנה לא הייתה בטוחה שבוקר, אבל
היא הייתה בטוחה שנחטפה, יש עוד סיבה שהיא תהיה במשאית?
לא, אין. אנה דאגה, היא ידעה שהוריה התקשרו למשטרה מזמן,משפחתה בטח
דואגת, למה הייתי צריכה לצאת מהבית בכלל?, חשבה אנה, היא הייתה מבואסת אבל
נזכרה בשיעורים של מיס דאון, המורה שלה לספורט, במקום ספורט מיס דאון לימדה
את הכיתה של אנה על שימוש בסכין, אנה הייתה בטוחה שזה לא כלול
בתוכנית הלימודים. אבל אנה תמיד הייתה מעל כולם במקצוע הזה, היא הדפה כל
כמעט כל פעם את המכות, מכוונות או לא. זה לא היה מקצוע שימושי להיות טוב בו.
אנה שמה לב לחלון קטן בגודל מסך מחשב, למה לא שמתי לב, חשבה, זה היה מול העיניים שלי!.
אנה קפצה דרך הפתח, או לפחות היא ניסתה, היא פגעה בקיר, היא אף פעם לא הצטיינה
בקפיצה לגובה, ויולט הייתה מעולה בזה, ויולט, אנה לא ידעה כמה זמן יעבור עד שהיא תראה אותה.
אנה נזכרה במריאן, אמא שלה, אנה זכרה את עיניה החומות שלה, את הפעמים שבהם צחקה,
הצחוק שלה, אנה כמעט בכתה, אולי היא לא תשמע אותו לעולם. אנה נזכרה גם באחיה,ליאו,
עם השיער השחור והעיניים הירוקות המהפנטות שלו, אנה בכתה חרש, היא לא רצתה שישמעו אותה.
אנה נזכרה חוץ מהם גם בויולט, זאת ששמרה עליה אבל לפעמים נעצה בה מבט כחול נוקב,
היו לה עיניים מדהימות, אבל שיער שחור נפלא עוד יותר, שיער שמתפתל בקצוות.
אנה לא הייתה יכולה להפסיק לבכות, אני לא אבכה חזק יותר, הבטיחה לעצמה אנה,
אי אפשר, אם רק היה לה אם מי לדבר היא הייתה נרגעת.
אנה נסתה לקפוץ שוב ושוב אבל לא הצליחה.
חריקת דלת עצרה את נשימתה.
תגובות (0)