מחשבות- פרק 1

ויולט צפתה בורדים הפורחים בחינניות מהחלון, היא נזכרה בקיץ, כמה אהבה אז
לשחות בברכה, אבל היא תמיד זכרה כמה שמחה שהאביב הגיע, כשהפרחים פורחים,
כשהעצים מלאים בירוק וכשאין עצים ערומים מעלים ומצבע.
היא אהבה כחול, ענייה היו בצבע כחול, עמוק, כמו הים, אשר השמיים משקפים אליו
את צבעם הכחול, בצהריי היום, שטוף שמש צהובה וזוהרת מגלי החום.
ויולט אהבה את ורדים. הייתה לה ערוגת ורדים שלמה שהיא יכולה להשקיף עליהם
דרך חלון חדרה. קול משאית נשמע ואיתו צרחה, שבאופן מוזר הייתה דומה לקולה של אנה.
ויולט קפצה מהחלון, אי אפשר היה להתעלם מזה, היא רצה לעבר מגרש החנייה, אך
היא איחרה את המועד וכשהגיעה המשאית נעלמה, ואיתה, אנה.
"לא!" צעקה ויולט, מזילה דמעות מענייה, זה ניגמר, חשבה, אחותה נעלמה, הדבר שהיה לה הכי
חשוב, נילקח מחייה לחלוטין, ויולט לא הייתה יכולה להמשיך לחשוב על הדבר הנורא.
אבל היא לא תוכל להתחמק מהמחשבה שאחותה הקטנה נעלמה כל חייה, עוד מעט בוקר,
הזכירה לעצמה ויולט, אם לא ימצעו אותי יתקשרו למשטרה.
ויולט רצה, בחזרה לחדרה, מטפסת על לבני ביתה, המתפורר, מנסה לישון,
לפחות עוד שעה.
ויולט התנערה, היה לה סיוט שאחותה הקטנה, אנה, נעלמה.
ויולט הלכה חרש לחדרה הריק של אנה, לא, חשבה ויולט, זה לא היה חלום,
זה היה אמיתי, הרבה יותר גרוע מסיוט, בלי אנה, ויולט הייתה אומללה עד מוות.
"זה לא קורה לי" מילמלה "זה לא אמיתי", ויולט חזרה אל מיטתה וניסתה להירדם,
היא לא הצליחה, בלי אחותה, ויולט היא כמו פיתיון של דג, רק שאף דג לא מתקרב אליו.
ויולט לא הייתה מקובלת במיוחד, הייתה לה קבוצה משלה, כל מי שהיה בקבוצה היה
חבר של ויולט, ובדיוק בגלל זה לא היה בה כמעט אף אחד.
כל מי שהיה בקבוצה אהב דברים שונים לגמרי, אם למשל לוקחים את מרי ואת קייט,
מרי אוהבת לנגן בכינור, ובניגוד לה, קייט שונאת לנגן ואוהבת יותר לבנות דברים מעץ.
ויולט נרדמה, כשהיא יודעת שבעוד שעות אחדות היא תלך לבית הספר.