מחנה ירח – פרק 5

לניק לקח זמן להבין שהוא בתוך הקן. ההתלהבות ירדה שתי שניות אחר כך כשקלט שהוא לבד בתוך הקן. הוא עמד מול המראה ובהה, מסתכל על עצמו בלי באמת לקלוט את האינפורמציה לראש. הוא ניער את ראשו אחרי שתי שניות ומצמץ פעמיים. המראה הארוכה שיקפה גם את שאר בחדר מסביבו; קירות העץ, המיטה הזוגית המסודרת, חדר המקלחת הקטן והווילונות הארוכים שהסתירו את החלונות ועמעמו את אור השמש. ניק תהה מי סידר את המיטה, שתמיד הייתה נקייה ובעלת ריח עדין של מרכך כביסה, הוא ידע זאת רק בגלל שהוא פרץ לקן די הרבה. הוא לא השתוקק להביא לכאן מישהי ולגרום לסדינים להיקרע, אבל בקתה קטנה לזוג נראה בעיניו רעיון רומנטי. ובאופן מוזר ולא צפוי ניק היה רומנטי. הרבה פעמים הוא נכנס לחדר של אחד המדריכים, שאל שאלה מטומטמת וגנב את המפתח בחשאי. ניק לא היה מטומטם, אבל כדי להיכנס לקן הוא נאלץ לשחק את עצמו כזה. הדלת נפתחה וקאי נכנס לבקתה, הוא העיף מבט משועמם לניק וגרר רגליים עייפות למיטה עד שהתיישב עליה בכבדות.
"מאדי תכעס עלייך." אמר קאי. ניק משך בכתפיו.
"היא במילא תכעס, עכשיו תהיה לה סיבה." אמר ניק, קאי חייך. ניק צעד אל הקיר ונשען עליו, תוך כדי שהוא משחק בצווארון חולצת המחנה הירוקה שלו. הוא יצא מהבור ורץ הרבה לפני שמישהו הספיק להגיד משהו, העובדה שהוא ערפד ומהיר במיוחד עזרה לו. הוא לקח בגדים – ושקית תחליף דם – ורץ לבקתה כשהמפתח של הקן בידיו. לקחו לו בערך שלוש דקות עד שהוא הצליח להכריח את עצמו להיכנס להתקלח, וגם את זה הוא עשה הכי מהר שיכל.
"מה אתה חושב על ונוס?" שאל קאי פתאום.
ניק הרים גבה, "באיזה מובן?"
"בכל המובנים."
"כערפד? כידיד? כטסטוסטרון מהלך?"
"כהכל."
"לא יודע. היא יפה, נחמדה, סירנה-"
"או בת אפרודיטה," קאי קטע אותו, "גם קוראים לה ונוס אז זה די אירוני."
"כל דבר בחיים האלה הוא אירוני!" אמר ניק בחיוך, מודע לכך שקאי מודע שניק לא מודע בכלל מה זה אירוני.
"ואתה מבין גדול באירוניה." מלמל קאי.
"אירוניה זה השם השני שלי."
"בטח, בטח, קלאוס." קאי אמר והשניים צחקו בשקט. ניק סיפר רק לקאי ולאוטיס שהשם השני שלו הוא קלאוס. "אתה חושב שנואל חיפשה את רומן?"
הדלת נפתחה ואוטיס נכנס, הוא קפץ אל המיטה ונשכב על הבטן כשידיו פרושות לצדדים וליד רגליו יושב קאי. "נואל חיפשה את רומן."
"איך אתה יודע?" שאל ניק ושילב את ידיו על חזהו.
"רואים את זה, היא אוהבת אותו." מלמל אוטיס בעייפות.
"מה קרה?" שאל קאי.
"כלום," ענה אוטיס, "אני סתם-"
"חרא של שקרן?" הציע ניק. אוטיס לא ידע לשקר. משהו קרה לו, ניק ראה את זה. "תן לי לנחש, הגיע חשבון חשמל, שוב האישה פותחת מזגן כאילו כלום?"
"מצחיק מאוד. עזבו, אני עייף. דיברת כבר עם היילי?"
ניק הרים גבה, "לא, הייתי אמור?" היילי הייתה קצת מוזרה בעיניו, היא בהחלט הייתה יפה אבל הוא מכיר אותה כבר ארבע שנים והם אף פעם לא באמת ניהלו שיחה. וניק היה בן אדם שקל לנהל איתו שיחה.
"לא אתה, גאון," אמר אוטיס והסתובב כך שראשו מול המראה, הוא החווה בראשו אל קאי, "זה."
ניק נאנח והסתכל על קאי, "אתה מעדיף את אוטיס עליי? מצבך גרוע משלו."
"סתום." מלמל אוטיס.
קאי צחק, "שני אידיוטים. סתם, רציתי לדבר איתה."
"על מה?" ניק שאל.
"לא יודע. היא לבד כזה, סתם רציתי לשאול אותה מה קורה."
"הרבה סתם." לחש ניק.
קאי כחכח בגרונו, "רומן לא כל כך מסתדר."
"דיברתי עם דמיאן שדיבר עם נואל שדיברה עם ונוס," אמר אוטיס, "הוא גם לא חיה חברותי."
"בערך כמוך." ניק אמר לאוטיס. אוטיס הוציא לו לשון.
"הוא מעצבן אותי, לא יודע למה." מלמל קאי. ניק הרים גבה, קאי לא היה טיפוס עצבני במיוחד. "משהו באיך שהוא מתנהג. תחושה גרועה, הוא לא נאמן."
"הוא לא לברדור, קאי," אמר ניק, הוא הסתכל על הרצפה כמה שניות והרהר, ואז הרים את עיניו חזרה לקאי, "הוא לא זאב."
"ניק, סתום את הפה." קאי זרק, הוא לא באמת כעס על ניק, אבל היו להם הרבה ויכוחים מזויפים כאלה.
"הוא נראה לי סבבה."
אוטיס נאנח וזז, 'הוא ממש היפראקטיבי היום' חשב ניק.
"דיברת עם מאדי היום, קאי?" אוטיס שאל.
קאי הניד בראשו לשלילה, "לא. למה?"
אבל ניק ידע למה. "יואו, אוטיס, תירגע, הם כולה במשימה." אמר ניק בכעס, "הם חמישה, הם יסתדרו."
"אבל היא לא דיברה איתי הרבה זמן." אוטיס נאנח שוב, "זה לתפוס טרול סורר, זה לא קל. אני פשוט דואג לה -"
"אז תפסיק," קאי התערב בשיחה, "לייק, קאנה… לא יודע, כל מי ששם יהיה בסדר. אתה – אח, נשרטתי – אתה רוצה שנלך לאכול משהו כדי שתירגע קצת?"
אוטיס מצמץ פעמיים ואז נעמד, "אוקיי." ניק חייך ודחף חלש את קאי שבחן את הזרוע שלו, הם יצאו מהקן ועשו תחרות ריצה בדרך לחדר אוכל.
שבסופה – צפוי או לא – ניק ניצח.