מחנה ירח – פרק 2 (תיכנסו גם לרציתי להוסיף)
ונוס שנאה לא לדעת דברים. היא לא הייתה רכלנית, היא פשוט אהבה לדעת דברים על אחרים. 'זה לא נקרא להיות רכלן', אמרה לעצמה, 'אני מקווה'.
בגלל זה היא לא אהבה את הבנות – הן ידעו משהו שוונוס לא ידעה.
והיא שנאה את זה.
ופחדה מזה.
כי זה לא היה משולש אהבה או זוג נסתר, זה היה גדול יותר מזה. גדול יותר מהכול.
הבנות שכבו במעגל על הגב על השטיח כשראשיהן צמודים זה לזה, למודות ניסיון מ"כמעט מלאכים". ונוס נשארה לשבת על המיטה שלה, עדיין בוחנת אותן. אבל הן דיברו על לקים, איפור ובנים- כאילו הכול היה בסדר ושגרתי לחלוטין.
"ונוס, בואי." פייג' אמרה פתאום וטפחה על המקום הריק בשטיח לידה. ונוס קמה מהמיטה שלה ברגליים רועדות והתמקמה בין פייג' לנואל.
בכל אחת מהבנות היה משהו שהלחיץ אותה.
למשל הגוון הירקרק בעורה הבהיר של פייג', זה היה די פריקי. 'אויש מטומטמת, סתמי את הפה', היא אמרה לעצמה בראש, 'ואם זאת מחלה? את כל כך רדודה, ונוס'.
נואל הזכירה לה את רומן, שניהם היו די מתבודדים ורגועים, לא כמו הילדים שוונוס רגילה אליהם שכל אחד מהם היה היפראקטיבי עם חסך מטורף של ריטלין.
שלא לדבר על אלה, שהחיוך שלה הקפיא כל חלק בוונוס. היא הייתה יפה אבל נראה שמאחורי ה מסתתר משהו מפחיד. ממש מפחיד.
קארי הייתה בסדר, חייכנית ומתוקה. אולי אפילו יותר מדי מתוקה. ונוס ראתה מספיק סרטים כדי לדעת שגם קארי מסתירה משהו.
והיילי? היא נראתה רגילה, אבל כזאת שמוכנה להיכנס לך באימ-אימא אם תעצבן אותה. נראתה תחמנית כזאת שלא אכפת לה מאף אחד ולא סומכת על אף אחד.
גם הבנים הפחידו אותה. במיוחד דמיאן שרק להסתכל עליו העביר בה צמרמורת. אוטיס היה העתק הדבק של נואל ורומן. קאי וניק נראו לה בסדר.
"-אשהו."
ונוס הסתובבה אל היילי ש-כנראה-דיברה איתה. "מה אמרת?"
"שאלתי," היילי אמרה לאט כאילו היא מדברת לילד קטן, "אם את רוצה לספר משהו. בקושי דיברת. איך את מרגישה?"
'לא יודעת', חשבה ונוס. היא פחדה, אבל גם התרגשה. לעבור לישון בחדר עם חמש בנות אחרות, להעביר כל ארוחה בחדר אוכל קטן עם מלא תלמידים ולצאת בכל יום לפעילות… לא משהו שקורה לה הרבה. היא ניסתה להרגיע את עצמה, 'את מדמיינת דברים על הבנות, הן בסדר גמור, סתם כנראה מההתרגשות. פשוט תירגעי, תחשבי על משהו אחר כמו-'
"דמיאן נראה טוב."
הבנות הצליחו לשמור על הבעה רצינית במשך שלוש שניות, ואז כולן התחילו לצחוק ביחד, אפילו ונוס. עברה בערך דקה וחצי עד שכולן נרגעו.
ונוס הייתה רגילה לצחוק ולחיוך ולדיבורים על בנים מבית הספר הקודם, אבל משהו בבנות האלה נתן לה אווירה יותר נינוחה.
"הוא חמוד," אמרה קארי, "נראה מרושע אבל חמוד. את לא יודעת מה הוא וניק עשו שנה שעברה, ניק בכלל הילד הכי חמוד שראיתי בחיים שלי-"
"אה, נואל, שכחתי לספר לך!" אלה קטעה את קארי בלי יותר מדי חשיבות, הסתובבה על הבטן ותפסה את סיבי השטיח באצבעותיה הארוכות, "דיברתי עם אד אתמול, הוא מתגעגע אלייך, נשבעת שהוא היה בוכה אם הייתי נשארת עוד דקה."
'מי זה אד?' ונוס שאלה את עצמה, היא הסתובבה על הבטן, "מי זה אד?" שאלה בקול.
"החבר מטומטם לשעבר שלי." ענתה נואל בייאוש, כאילו נמאס לה לשמוע עליו.
"את מבלבלת אותה!" פייג' אמרה לנואל והסתובבה על הבטן, "זה נשמע כאילו אד הוא חבר שלך, ומטומטם לשעבר. אבל הוא מטומטם והחבר לשעבר שלך."
"עכשיו בלבלת אותה יותר!" קארי אמרה בחיוך והסתובבה גם היא על הבטן, ככה שרק נואל והיילי נשארו לשכב על הבטן. התחילה מהומה בין הבנות, כל אחת אומרת משהו אחר. מדי פעם ונוס שמעה "אד" ו"מטומטם".
זה היה די כיף, להסתכל על הפנים של כל אחת מהבנות כשהן צוחקות על חברים לשעבר או רבות אחת עם השנייה כשעל הפנים של כל אחת חיוך.
'אולי הם לא פסיכים פה', חשבה ונוס, 'אולי הם בסדר'.
"זה לא נכון, אני אוהבת מישהו אחר!"
ואז כולן השתתקו, והמבטים הופנו אל נואל שהייתה אחראית לצעקה ההיא.
"אלוהים אדירים, מי זה? תביאי פרטים כאן ועכשיו." פייג' דרשה.
"לא!" נואל התגוננה.
ונוס הרגישה את הדם זורם בעורקיה. אוקיי, אולי היא כן חטטנית ואובססיבית למידע, עד כה זה לא פגע באף אחד.
שוב התחילו הצעקות, אבל הפעם כולן מופנות אל נואל שכל שנייה אמרה "לא" בביטחון.
"נואל," ונוס אמרה פתאום בקול הכי רגוע שלה, כולן השתתקו, "תגידי לנו את מי את אוהבת."
ואז העיניים של נואל כאילו נתקעו על פניה של ונוס, "רומן." אמרה בקול קפוא. ואז היא ניערה את ראשה ועיניה חזרו להסתובב בין כל בנות החדר. "לא רציתי להגיד את זה."
"אני," היילי לקחה נשימה, "לא מאמינה שאת אוהבת את רומן!"
נואל הסמיקה וכל הבנות התחילו לצחוק, אפילו ונוס. היא ידעה שאח שלה נראה טוב אבל נואל מכירה אותו רק ארבעים שניות.
ונוס צחקה וחזרה לשכב על הגב, מביטה בתקרה הגבוהה. החדר שלהם היה צבעוני, נותן תחושה טובה. קצת ילדותי אבל זה היה נחמד. הן דיברו עוד חצי דקה כשהדלת של החדר נפתחה במהירות ופנימה הציצה מאדי- המדריכה הראשית שקיבלה את פניהן של התאומים. ונוס לא אהבה בה משהו.
'אולי הבעיה היא אצלי?' ונוס שאלה את עצמה פתאום כשהבינה שאף אחד לא נראה לה.
"היי, בנות," אמרה בחיוך, "צ'רלי מחפש אתכן למטה. אתן באות?"
הבנות הנהנו כאחד, למרות שוונוס לא ידעה מי זה ה"צ'רלי". מאדי חייכה אליהן ויצאה, והבנות שבחדר מיהרו לעמוד.
"מי זה צ'רלי?" שאלה ונוס את הבנות תוך כדי שהיא נועלת את הסנדלים החדשות שקנתה לפני חודש.
"המנהל של המחנה." ענתה אלה.
"הוא נחמד." היילי המשיכה.
'נחמד?' ונוס נאנחה בתוך עצמה, 'מה יש לכולם במחנה הזה שהם נחמדים? רק שרומן לא יידבק'.
תגובות (11)
יפה.
וואו ממש אהבתי את הפרק ואת הכתיבה שלך, הייתי נותנת לך ביקורת אבל אין לי מה להוסיף כי זה באמת מושלם וסוחף ומצחיק ומרענן ואני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה רציתי כל כך שפרק חדש של סיפור באתר יצאה.
אני אוהבת ממש את העבודה שלך עם הדמויות שנרשמו ותכלס גם אהבתי את ההקדמה מהנקודת מבט של קמרון, קצת חבל לי שהוא לא יופיע הרבה…
בכל מקרה המשך ובבקשה היום :))
אני כותבת דמות :)
שם: ז׳נה (כמו ג׳נה רק עם ז) (אין שם משפחה)
גיל: 14
גזע: בת אלמוות
מראה: שיער שחור חלק עד השכמות עם פסים סגולים. עיניי שקד, שפתיים בהירות עם שן קצת בולטת מלמעלה. גובה ממוצע.
אופי: צחקנית, זורמת, עוקצנית, גאוותנית, שמחה לעזור, היפראקטיבית, אוהבת להתעסק בבעיות מורכבות (למשל חידות היגיון או תוכניות בריחה…), שטותית. קצת אלימה אבל לא מודעת לזה.
רקע: אין לי רעיון -_-#
יכולת: מהירות שיא, ואנטי-גרביטציה ככה שהיא יכולה למשל ללכת על הקירות או התקרה. בנוסף היא יכולה לפעמים להציץ לעתיד- אבל רק של מישהו אחר ורק לכמה שניות, וגם ככה המאמץ יכול לגרום לה להתעלף. (רק אם זה כוח בסדר)
סיפור: אין…
ועוד משהו: אם תוכלי לעשות לה מוות דרמטי כזה… מוחעחע D:
מקווה שהתקבל :)
פרק מגניב!
אני חושדת שאני יודעת מה ונוס…. ;)
אני יודעת מה וונוס!
לפי הרציתי להוסיף את קראת את גיבורי האולימפוס, וכשוונוס ביקשה מאיך שלא קוראים לה לספר במי היא מאוהבת היא פשוט עשתה את זה.
וונוס בת אפרודיטה! (מקווה שתצליחי איתה יותר משריק הצליח עם פייפר!)
את ההערות אני ארשום עוד כמה דקות, אני פשוט חייבת לזוז.
קטניס אוורדין, סוף.
אוקיי, אולי לקח קצת יותר מכמה דקות. ועכשיו, הערות:
1. למה כל הבנות כל כך שטחיות? זה נראה כאילו כל חייהן הם לק, פן ובנים. אין לי בעיה שיהיו כמה כאלה, אבל הבנות האלו כל כך חסרות אופי שזה נורא.
2. בקטע שבו מאדי מציצה מהדלת היה מקף אחד שעשית רווח אחריו אבל לא לפניו. מקף הוא סימן הפיסוד היחיד שיש רווח גם לפניו וגם אחריו.
3. אני ממש לא אוהבת להיצמד לדמויות שלי, אבל האופ של אלה לא ממש תואם את הדמות מההרשמה.
מקווה שלא פגעתי, ואם כן אני ממש מצטערת.
מחכה להמשך! (:
קטניס אוורדין, סוף.
שם: לייק(Lake). אם את רוצה שם משפחה אז תבחרי, אבל הבנתי בהרשמה שזה לא כל כך חשוב.
גיל: 17
גזע: בת האל הנורדי – טיר. (אל הצדק, השוויון, האומץ והמלחמה.)
מראה: שיער בלונדיני ארוך. עיניים בצבע חום – שוקולד. עור בהיר. גבוהה, רזה ויפה מאוד. אוהבת ללבוש בגדים נוחים ואוריריים. בסביבת בנות(נדיר שאלו לא חברות מאוד טובות שלה) לא אכפת לה להסתובב עירומה(היא גאה בגוף שלה).
אופי: רודפת – צדק. אמיצה. חזקה. חכמה מאוד.יש לה יכולת לזהות אנשים, כלומר לדעת אם הבן אדם הוא טוב/רע/חרטטן/תמים/פחדן ועוד…
ספורטאית מעולה ותחרותית, אך יודעת להפסיד בכבוד. טובה כמעט בכל מה שהיא עושה ברגע הראשון שעושה אותו וקשה מאוד להתחרות מולה.
לעיתים קרובות תמימה. חברותית מאוד ושונאת בריונות או התעללויות.
תתנדב ותעזור למי שצריך עזרה, אבל תוכל להרגיש שמנצלים אותה.
אוהבת מאוד מוזיקה, לרוב שומעת מוזיקה באוזניות בפול ווליום. שונאת לרקוד.
אוהבת את כל סוגי הספורט השונים, אבל היא מאוד אוהבת כדורסל וגם מאוד טובה בזה. שונאת שחצנים ויהירים. יכולה להיות קצת שיפוטית בפגישות ראשונות או טיפ טיפה קרה ואדישה אך כשמכירים אותה, תמיד כיף לידה.
רקע: היא לא יודעת מי זאת אמה הביולוגית. לאחר שאמה ילדה אותה היא השאירה אותה לאימוץ. משפחה מסוימת אימצה אותה אך לאחר 11 שנים הם נהרגו בתאונת דרכים. לייק עברכה לגור אצל הסבתא המאמצת(האמא של האבא המאמץ) שכבר הייתה מבוגרת מאוד ולכן שלחה אותה למחנה.
בהתחלה כשלייק גילתה שהיא בת לאל נורדי היא חשבה שעובדים שעליה אבל אחר כך התברר לה הכל והיא מאוד גאה בכך ובמיוחד באבא שלה(טיר).
יכולת: כוח ומהירות מוגברים. ידע גדול מאוד במה שקשור במלחמה. טובה בכלי נשק רבים.
סיפור:שהיא תתאהב במישהו או להפך. שתהיה לה אויבת גדולה מאוד במחנה(אויבת שטחית כזאת, שאוהבת לרכל ולרדת על אנשים(במיוחד על לייק). מלכת הכיתה(במקרה הזה המחנה) כזאת… דומה לדרו מ"הגיבור האבוד" אם את מכירה).
ועוד משהו: האנשי זאב במחנה רוחשים לה כבוד רב(בגלל כל הקטע של טיר שהכניס את היד שלו לתוך הפה של פנריר).
תמשיכי!!! מקווה שאהבת ושהדמות תיכנס!!
הפרק היה ממש יפה! כנ"ל לגבי הפרק הראשון! ובכלל אהבתי את הרעיון…
אהבתי איך שהדמויות שנכנסו כל דמות בקטע קצר אבל יותר נחמד זה לכתוב נקודת מבט שלמה הם הגיעו למחנה הירח ומה קרה להורים לשלהם ובנוסף את הרגשות של הדמויות..
מקווה שאני לא מעליבה או משהו!
מחכה לפרק הבא.
לא שמתי לב לגבי הנקודת מבט של הדמויות ..סורי
הכתיבה שלך כל כך סוחפת אותי ומוצאת חן בעיניי שאני לא יכולה שלא לכתוב לך דמויות :)
אני כותבת שתי דמויות כמובן שאת לא חייבת לקחת את שתיהן (מקווה שתאהבי לפחות אחת).
שם: קאנה
גיל: 18
גזע: בת אלמוות
מראה: נערה בסביבות מטר שבעים, גוף ממוצע, שיערה שחור חלק, מגיע עד קו פתח החזייה, פוני בובה שקצוותיו בצבע תכלת. עיניים אפורות כצבע הירח. לרוב תלבש חולצות מכופתרות, יש לה העדפה לחולצות משובצות צמודות ומכנס ג'ינס קצר עם כפכים או נעליים סגורות. על צווארה תמיד תהיה שרשרת שרוך צמודה עם תיליון של חצי ירח, אותו קיבלה מאמא שלה עוד בילדותה. נוהגת להסתובב בלילות עם משקפי ראייה, למרות שרואה יחסית טוב גם בלעדיהן.
אופי: שקטה, עם ראש על הכתפיים, רצינית ומאוד אדישה. לא נוהגת לדבר הרבה, אך לעולם לא תסרב לשיחות ותמיד תתן תמיכה למי שיצטרך. חברותית, אך יש לה בעיות אמון, ולכן תחשוב כמה פעמים לפני שתספר משהו על עצמה. לרוב יחשבו שיש לה פיצול אישיות, לפעמים עדינה לפעמים אדישה.
רקע: בגיל שלוש-עשרה נפלה מאחד הצוקים באזור החוף, עקב החלקה. בעקבות התאונה עברה השתלת לב ומאז הפכה לבת אלמוות. היא לא ידעה את הסיבה לשינויים בגוף אחרי הניתוח, היא הגיעה לגיל שמונה עשרה ולא התבגרה מאז (הזדקנה בגיל הכוונה), כל זה קרה לפני שמונים שנה. הוריה מתו מזיקנה ולא נשאר לה אף אחד. היא הייתה בת יחידה במשפחה.
לקאנה נשארה צלקת מהניתוח על צד החזה. מאז שהגיע למחנה ירח, הפכה לטיפוס לילי, היא אהבה להסתובב בלילות, להינות מהרוח הקרה של הלילה ולרוב בלי כוונה הבהילה אחרים. בזמנה הפנוי אהבה לקרוא או לחפש הרפתקאות.
יכולות: שליטה מעולה בזריקת סכינים וכל הקשור אליהם, בנוסף יכולת להסתדר עם זאבים (אם אפשר לקרוא לזה יכולת חח).
סיפור: לקאנה יש משיכה לאנשי זאב, ולרוב מאוד תסתדר איתם. מוזמנת לעשות כל מה שתרצי עם המידע הזה D:
ומשהו נוסף: אלרגית לחתולים – הסיבה שלא אוהבת חתולים ולרוב אם תעבור ותראה חתול, תזרוק לו איזה הערה.
ויש לה פחד גבהים בגלל התאונה שקרתה לה בעבר.
שם: קווין (Kevin)
גיל: בן 18
גזע: ערפד
מראה: שיער קצר בצבע שטני-אפור (לרוב יעמיד לקוצים בעזרת ג'ל), עיניים בצבע בורדו, גבוה, רזה, שרירי אך לא יותר מדי. על השפה התחתונה שלו בצד שמאל עשה לעצמו עגיל, אוהב לשחק איתו עם הלשון. נוהג לשים חולצות מכופתרות לבנות שתמיד השאיר בהן את שני הכפתורים העליונים פתוחים. מלבד החולצות המכופתרות, אהב גם חולצות שחורות שהבליטו את שרירי הגוף, או קפוצ'ונים שחורים. על כתפו הימנית, היה קעקוע של כנף שחורה – הראה על הרצון שלו להשתחרר ולהיות בן אדם רגיל (אך זה היה הסוד שלו שלא כולם ידעו).
אופי: אוהב לפלרטט אבל רק בשביל צחוק, כשמשעמם לו מציק לבנות.
לרוב אהב לעקוץ את הפיות עם הערות מסרטים מצויירים. לא כל כך אהב את בני האלים כי בעינייו היו מתנשאים.
נקמני, שומר טינה, רציני, אמיץ, מודע ליכולות שלו, יהיה נחמד למי שיהיה נחמד אליו ויכבד את מי שיכבד אותו.
רקע: ננשך על ידי אחד הערפדים כשהיה בתהליך גסיסה לאחר שהתנגש בעמוד חשמל עם הרכב שלו. מאז שהפך לערפד, נהנה מחיי נצח, בחורות, מסיבות. הוא היה מסוגל להרוג בשביל לשרוד ואפילו שדד בנק בעברו הרחוק. בשלב מסויים הוא החל להשתעמם מזה ורצה לחזור להיות נורמאלי, לגדול, ללמוד, לפתח קריירה ולהקים משפחה. אך מכיוון שידע ששאיפותיו לחיים הלכו לפח, הוא פשוט ניסה להתנהג כמו נער טיפשעשרה רגיל.
משהו נוסף: בחור סוטה. מפחד מאש.