מחנה ירח – פרק 12

קאי ממש קילל כשז'נה דפקה על דלת חדר עשרים ואחת וסיפרה לקאי על החלום שחלמה. הוא ידע שבהיסטוריה של המחנה היו נערים מיוחדים וחזקים שנאלצו להילחם בענקים ובמפלצות, אבל הוא בחיים לא שיער שגם הוא כזה.
"קאי?" קאנה שאלה בעדינות, "הכול בסדר?"
"כן." ענה קאי והעביר את ידו בשיערו הכהה. הוא ישב במושב האמצעי, בין היילי לקאנה. במושבים שמולם ישבו ונוס, דמיאן ואיש לא מוכר. הם חיכו שהמטוס ימריא, אחרי שלוש שעות מייאשות בשדה תעופה. הם לא ידעו בדיוק לאן הם טסים, איש בא והוביל אותם ישר לכיסאות המתנה מחוץ למטוס. אין צורך לספר איזה פרצוף ונוס עשתה. היילי ואלה ישר התעצבנו ומלמלו בשקט ליד קאי שוונוס היא יהירה ורדודה. אבל הוא לא חשב שזה נכון, אולי היא סתם ממש מפחדת להתרחק מאח שלה. מה שזה לא היה, זה כבר עבר. עכשיו ונוס נשענה על דמיאן ושניהם דיברו אחד עם השני, מחייכים וצוחקים. דמיאן לא נראה כמו בן אדם מחייך וצוחק אבל הוא היה כזה, למרות המראה המפחיד.
"אתה נראה לחוץ." המשיכה קאנה.
'אל תראה חולשה.' אמר לעצמו בלב. הוא ידע שכולם סומכים עליו להיות המנהיג, הוא לא התכוון להראות שהוא לחוץ. "אני לא."
"תפסיק לנסות לצאת גבר," מלמלה היילי בשעמום מצדו השני, "רוצים להרוג אותנו, אף אחד לא לוקח את זה פשוט."
"ואת?" קאי החזיר, היא באמת נראתה משועממת, כאילו זה קטן עליה. היילי העיפה לעברו מבט קצר בדיוק כשהאור במטוס נכבה והמסכים שהיו מול כל אחד נדלקו. קאי הסתכל על היילי, שעשתה כל מאמץ לא להסתכל עליו חזרה ופשוט לשקוע בסרט המשעמם. אחרי דקה וחצי היא התייאשה.
"מה?" שאלה, עיניה הכחולות ירוקות נעוצות בעיניו החומות של קאי. 'היילי יפה.' נשמע קול בראשו.
"למה את לא מדברת עם אף אחד?"
"למה אתה אובססיבי לדעת דברים?" החזירה.
קאי משך בכתפיו, "אני מנסה לגלות פרטים על אשתי לעתיד." היילי פלטה גיחוך שקט ומצמצה פעמיים.
"אני אשתך לעתיד?" שאלה.
"לא ידעת?"
"לא."
"עכשיו כן." מלמל קאי. היילי הצליחה להבליע את הצחוק אבל לא את החיוך והגומות הקטנות שצצו בלחייה. "ספרי משהו על עצמך. מה השם משפחה שלך?"
"גרהם, מסתבר." ענתה וחזרה להסתכל על המסך. קאי צחק.
"את לא רוצה לספר?"
"אתה לא רוצה לשתוק?" החזירה בכעס. ואז פעמון צלצל ברקע והמסכים נכבו, הגלגלים של המטוס התחילו לנסוע קדימה. היילי הסתכלה על החלון וקאי הזיז את ראשו לקאנה, היא שיחקה עם שרשרת השרוך שהייתה על צווארה, בוחנת את תליון חצי הירח. היא הייתה סמוקה והתנשמה בכבדות.
"קאנה, הכול בסדר?" שאל קאי, הוא הניח את ידו על ידה וקאנה הצטמררה לחצי שנייה.
"א-אני…"היא לקחה נשימה עמוקה, "סתם, שונאת מטוסים ו… גובה."
הוא חייך, "לשמור עלייך?" שאל בשעשוע. קאנה העיפה לעברו מבט וחיוך קצר. העיניים שלהם ממש נתקעו אחד על השני. עד שקאי התעורר. הוא מצמץ פעמיים והזיז את מבטו אל המסך. הוא הזיז את ראשו הצידה, אל היילי, הוא לא ראה את פניה אבל כן את שיערה הבהיר. פתאום היא הסתובבה.
"מה קרה?" שאלה בשקט.
"כלום." ענה. המטוס בינתיים התחיל להמריא, הם נשענו אחורה בלית ברירה. היא נאנחה והעבירה את ידה בשיערה. "שונאת לטוס?" שאל.
היילי גלגלה את עיניה והסתכלה עליו, "שונאת אותך." אמרה בחיוך. קאי צחק, יודע שהיא אמרה את זה בצחוק.
"יעבור לך." לחש לה.
"בחתונה שלנו?" שאלה.
קאי נשם עמוק, לוקח סיכון, "בליל הכלולות." אמר, קרץ לה והסתכל על המסך, יודע שהיילי די בהלם. 'הפצצתי.' חשב, מרוצה מעצמו.