מחנה ירח – פרק 10

אלה התעוררה בפתאומיות. היא הזדקפה והסתכלה ימינה. לקחו לה עשר שניות להתרגל לחושך ולהסדיר את הנשימה. "אלוהים, לייק, אל תעשי את זה יותר בחיים, הבהלת אותי."
לייק צחקה, "תפסיקי להיות כל כך רצינית."
"את לא באיזו משימה?" שאלה אלה והעבירה יד בשיערה המבולגן, רק כי מעט ממנו נכנס לה לעיניים. היא הסתכלה מסביב, שאר הבנות בחדר ישנו. לייק, ז'נה וקאנה ישנו בחדר אחר, חדר עשרים ושלוש, הן ועוד שתי בנות שאלה לא הכירה. אבל השלוש היו חברות טובות של הבנות מחדר עשרים וארבע.
"חזרתי." ענתה, תוך כדי שהיא משחררת את שיערה הבלונדיני מהצמה.
"ז'נה וקאנה?"
לייק צחקה שוב, "רק אני ממש אוהבת להגיד את השמות שלהן ביחד? ז'נה וקאנה, ז'נה וקאנה, ז'נה וקאנה-"
"יואו, את כמו ילד בן ארבע. תפסיקי."
"קוראים לזה לצחוק, משהו שאת בחיים לא עשית או כנראה תעשי. וחוץ מזה, כן. הן בחדר שלנו, עם הבנים, הם עוזרים לה להוציא את המיטות. מסתבר שהשותפות שלנו עזבו."
אלה נעמדה וגררה רגליים למקלחת כשלייק עוקבת אחריה. "השותפות שלכן עזבו?"
"כן, את המחנה." ענתה לייק בזמן שאלה התחילה לצחצח שיניים, "גם קווין חזר. הוא גם עוזר. ראיתי שיש שני ילדים חדשים."
אלה ירקה לכיור, "תאומים, אח ואחות. ונוס ישנה פה, רומן עם הבנים. ולפני שתשאלי, היא בת אפרודיטה או סירנה והוא… לא ידוע. לא הראה יכולות, כנפיים, יותר מדי שיערות או ניבים. והם לא מתו, הם לא זומבים." ואז היא חזרה לצחצח.
"נחמדים?" שאלה לייק. אלה הסתכלה עליה תוך כדי שהיא מצחצחת, מבט שמסמן לה לשתוק. "מבאסת," לייק דחפה אותה בעדינות ואז צחקה, "ספרי קצת, הרבה זמן לא דיברנו."
אלה ירקה שוב, "אני צריכה לצחצח. תדברי עם קארי או פייג'."
"הן גם ירצו לצחצח."
"כי זה מה שאנשים עושים כדי שלא יהיה להם ריח רע מהפה, לייק. לכי שתי דקות, וכשאני אסיים נדבר. סגור?"
"לא," לייק נשענה על משקוף הדלת, משתקפת במראה, "פתוח."
"לייק!" נשמע הקול הצורח של נואל, היא עמדה מחוץ למקלחת, עיניה קצת נפוחות מהשינה אבל חיוך נפרש על פניה. הבנות סקרו זו את זו כמה שניות עד שנצמדו לחיבוק חזק. "אני לא מאמינה, תספרי לי הכול!"
לייק התרחקה ממנה וצחקה, "קודם תצחצחי שיניים."
נואל עשתה פרצוף נעלב, "אאוץ', רעה. ז'נה וקאנה?"
"בחדר." ענתה לייק. אלה סיימה סוף סוף לצחצח שיניים בדיוק כשנואל התחילה. "עכשיו זה בסדר להתחיל בחפירות?"
"לא." ענתה אלה והצביעה על הבנות הישנות, כל אחת נראית יותר בקומה מאחרת, "תעירי אותן, הן ישמחו לראות אותך. אני אלך בינתיים לדבר עם קאנה וז'נה, ואז נדבר, אוקיי?"
"אוקיי…" לייק מלמלה ונאנחה בזיוף, אחר כך היא חייכה ורצה למיטה של פייג'. אלה העיפה מבט קצר למראה, השיער הבלונדיני שלה היה קצת מבולגן אבל העיניים הכחולות שלה נראו כמו שנראו בכל שעה ביום – קפואות ולא מביעות שום רגש. היא גררה רגליים החוצה, עברה במסדרון לחדר הצמוד ונכנסה פנימה. קאנה דיברה עם אוטיס ודמיאן, ז'נה עם רומן, וקווין דיבר עם קאי וניק. החדר היה בדיוק כמו החדר של אלה, רק ששתי מיטות נעלמו ובמקומן היו חללים ריקים. היא מצמצה פעמיים עד שפתאום ז'נה הייתה על התקרה ומיד לאחר מכן נחתה בחיוך ענק ליד אלה.
"אלה!" היא צרחה וחיבקה אותה. אלה החזירה לה חיבוק קצר, 'היפראקטיבית הילדה הזאת' חשבה לעצמה, אבל היא התגעגעה אל הבנות ואל קווין.
"איך היה בחיפוש אחרי הטרול?" שאלה אלה כשהיא וז'נה התנתקו. לז'נה יש שיער שחור עם פסים סגולים ועיניי שקד. היא קצת יותר נמוכה מאלה.
"היה כיף, אני חושבת. קצת מעייף אבל בסדר. רומן הזה ממש חמוד. ורק אלוהים יודע כמה התגעגעתי לניק!" אמרה ז'נה בשקט וצחקה. "אז מה… כבר מצאת לך חבר?"
"יואו, ז'נה, תעזבי אותה." אמרה קאנה מהצד, היא ניגשה אל אלה והן התחבקו בעדינות. אלה לא אהבה את קאנה במיוחד, אבל היא עוד יותר לא אהבה את היילי, אז קאנה פחות הפריעה לה.
"איך היה?" שאלה אלה שוב. בוחנת את קאנה שנשארה עם אותו שיער שחור ופוני בובה עם קצוות תכולים, אותן עיניים אפורות ואותו מבט אדיש.
"בסדר." ענתה קאנה וחייכה, "ולך?"
"גם." אמרה.
"טוב," קאי הופיע לידן ואלה ממש קפצה מבהלה, "הולכים לאכול?"
"כן, בבקשה ממך." לחשה ז'נה וצחקה. קאי נעמד מלפניה, היא קפצה עליו והוא עשה לה שק קמח. ואז אלה ראתה ניצוץ כלשהו בעיניה של קאנה, ניצוץ שאף אחד לא היה רגיל לראות בקאנה האדישה והרצינית. ניצוץ… אולי קנאה?
"אלה?" קווין נעמד לידה. הוא נראה די טוב, שיער שטני – אפור, עיניים בצבע בורדו. הוא גבוה, רזה, די שרירי אבל לא ענק. הוא שיחק עם הלשון בעגיל בצד שפתו וחייך.
"היי." היא אמרה, הם התחבקו. לא היה ביניהם משהו, רק מכרים. כמו שהיה עם דמיאן, ניק, אוטיס, קאי או רומן.
"את עדיין בוערת כשאת כועסת?" הוא קרץ לה. אלה לא הצליחה להבליע חיוך, זאת הייתה היכולת שלה – שיצאה במיוחד כשהיא כעסה.
"כן." ענתה בקצרה. אולי אחרים לא היו שמים לב שהחיוך של קווין התערער מעט, אבל אלה שמה לב. היא לא רצתה לייחס לזה יותר מדי חשיבות, זה סתם נקלט לה בעין. היא הסתכלה מסביבה, הם היו היחידים בחדר. "הולכים?"
"אחרייך." קווין פרש את ידו קדימה. אלה פלטה המהום של "תודה" ויצאה מהחדר.