מחוץ לקרוסלין- פרק 14
כשאני מתעוררת בבוקר לו כרוכה סביבי כמגוננת, כנראה הבחינה שבכיתי.
אני מתחילה להזכר באתמול, ועושה סוג של סקירה של מה המצב הנוכחי. ניסיתי לגרום לקאלה לקחת אותי לרוס בטענה שאני רוצה את הכתבים של סיארוס. היא אמרה שתדאג שיובאו אליי. אם הם יכלו להוציא אותם משם כל הזמן הזה, אז למה הם נותרו שם? כדי שבעלי הקסם ימותו? אני מרגישה כעס ואני לא יודעת למי הוא מכוון. הוא מכוון ללורד על שנתן להביא לשם בעלי קסם בנסיון לפתוח את המעבר. הוא מכוון לקאלה או מי שזה לא יהיה שיכל לפתוח את המעבר מזמן על כך שלא עשה זאת. הוא מכוון גם לסיארוס שאם הדברים היו חשובים בכדי להתגלות, למה לא שרף אותם וזהו? הרי זה לא היה לוקח לו יותר מהנד עפעף להבעיר את הכל.
אבל למרות ההתרסה שבוערת בי כתוצאה מהכעס, אני מפחדת. בקרוסלין לא הייתה לי שליטה וחייתי עם זה, זה לא הפריע לי. ברוס הצלחתי לפתח שליטה בחיי, בפחות או יותר. וכאן, כאן אני מבינה שלמעשה אין לי שום שליטה. הכל מנוהל היטב בידי מישהו אחר. וזה מפחיד. אני מניחה שהוא אחראי לכך שנחטפתי לכאן. אני מניחה שאולי יש לו קשר לשאר, למלחמה, לרוס ואולי אפילו לקרוסלין. כאילו משהו מסדר אותי במקום שנוח לו בעולם, משנה את דעתו, ולי אין מה לעשות בנידון.
המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש כלואה. אני יושבת על המיטה, רגליי מקופלות, ולויאל כרוכה סביבי. היא יוצרת חמימות. אני יודעת שזה מטופש אבל זה מרגיש כאילו חלק מהחמימות הזאת נכנסת ללב.
אני מחליטה להתאפס, חוזרת על כל השיחות שבהן ניסיתי לברר את הדרך החוצה. זהו צעד נואש, אני יודעת את זה. השיחות עם אניה עולות בראשי. היא הראתה לי שערים שונים שנראה לה שמובילים החוצה. היא גם ציינה שזהו המבנה לנוער. אם כך אז איפה הנוער? כאן אנחנו ארבעה בני נוער וקאלה. קאלה מבוגרת יחסית. אז אני מניחה שהיא כן המבוגר האחראי, אולי להעמיד פנים שאכפת לה ממני זה חלק מדרישות התפקיד.
אולי בגלל שזה מבנה הנוער אז מרגרט היא במבנה אחר, היא הרי מעבר לגיל שנקרא נוער. או שהיא עדיין ברוס. אני רוצה לחזור לרוס. אבל אני כבר לא בטוחה כל כך למה. שם התייחסו אליי כשונה, מוזרה. כאן אני כמו כולם עד כמה שאפשר, ותומאס לא עשה משהו רע שפגע בי, הוא רק אמר את האמת. אני מבינה שלא סתם חששתי פעם לפני כל מילה שאמרתי, הרי מה שקרה לי עם תומאס הוא הוכחה לכך שגם האמת פוגעת ולא רק השקר.
אני בכלל לא יודעת כמה זמן אני יושבת כאן ומהרהרת, אבל המסקנות הן שמלא יודעת כלום הגעתי למקום בו אני יודעת מספיק כדי לקוות, לא שזה מקדם אותי במשהו. אני קמה לרדת לספרייה. לו חוסמת אותי, אני נגשת למראה קרובה ומבינה שלהקפיד על נקיון לא אומר שאני ניראת טוב, לפחות לא מספיק כדי שלו תיתן לי לצאת מהחדר. אני נכנסת למקלחת ומבינה שאפילו לא טרחתי לסקור אותה. אמבטיה גדולה על רגליים קטנות, כיור שיש גדול עם ברז מזהב, לפחות נראה. השטח של חדר המקלחת הזה הוא בגודל של החדר שהיה לי ברוס. אני מתחילה לסקור את התכשירים המסודרים סביב הכיור. אני מזהה אותם ממרגרט שהשתמשה בהם עליי לפני המסיבה. המסיבה שבכלל לא הייתה מה שהיתה אמורה להיות, לפחות עבורי. אני מזהה מברשת שיער, עבר זמן רב לפני שנגעתי באחת, והשיער נראה בסדר, אז לא טרחתי. לו מרימה את המברשת, בסדר. אני רוטנת לעברה ומרחיפה את המברשת לסרק את שיערי במהירות. צרחה נמלטה מפי. לא חשבתי שזה יכאב ככה. אני לוקחת את המברשת ביד ומתחילה לסרק את הקצוות. ולאט לאט עולה למעלה כשהקשרים נפרמים.
לו מנסה לגרום לי להשתמש באיפור אבל אני לא רוצה והאמת גם לא כל כך זוכרת איך שמים את זה. אני מתחמקת והיא מוותרת. "ג'יין" קולה של קאלה מופיע בראשי. "איך את מרגישה? הכל בסדר?" למה היא טורחת לשאול? זה משגע אותי. "בסדר" אני עונה, מביטה במראה ומבינה מה ההבדל בין שיער מסורק לשיער שאינו מסורק. "תוכלי לבוא איתי עכשיו לרוס?" מה? למה? היא לא הייתה נחושה קודם שלא אבוא איתה? אז אולי יש את מה שנקרא מזל?
אחרי ההתרגשות והירידה המהירה במדרגות, הראש שלי מתחיל לפעול ואני מבינה, אני מבינה שגם אם אגיע איתה לרוס אני לא באמת אוכל להסתובב ברוס, אני אצטרך לבוא איתה ישר לחדר, לקחת איתי את הכתבים למקום בו לא יהיו בטוחים עוד. אני מבינה שזה לא בדיוק עובד, אבל איזו בררה יש לי? אני יורדת איתה לאחד הפתחים שאניה הראתה לי, ושם, שם אנחנו נעלמות ומופיעות בכניסה לרוס, המקום בו ירדתי מהכדור ההוא עם הזקן כשהגעתי לרוס.
אני מניחה שבמראה לא השתנתי מאז, אבל אני עדיין שונה. אני כבר לא מפחדת לדבר, אני יכולה להלחם, אני בעלת קסם.
תגובות (6)
המשכת!
סופסוף!
כשקראתי את הבקשה בנוגע למחסום כתיבה שלך, נבהלתי.
ואז לא כתבת, ולא כתבת, ולא כתבת.. ונלחצתי.
מחכה לשבוע הבא^^
-אייל-
תודה רבה:)
אין מה להיבהל, אני מעלה פרק רק כשהבא כבר מוכן במחשב, מאז כבר התקדמתי:)
הסיפור משתפר מפרק לפרק. כמובן שעדיין חלק מהדברים ממש מפריעים לי, בעיקר העובדה שיש יותר מידי שאלות, אבל זה יוצר סקרנות. אין הערות.
הפרק הבא שתעלי הוא הראשון מאז שביקשת ממני ביקורת אז אני ממש מצפה לקרוא אותו. :)
תודה רבה לך, שמחה שאהבת את הסיפור:)
סופסוף ישלי זמן לקרוא את הפרק, אוח. אתמול חזרתי הביתה אחרי מלאאא פקקים והספקתי לקרוא פרקים רק של שני משתמשים אחרים וממש לא רציתי למהר אצלך אז אמרתי שאני אקרא כשאני אחזור, אבל חזרתי סופר מאוחר אז. ;-;
בכל מקרה, קודם כל, הפרק די קצר. אני מבינה אם ישלך עומס, וגם הסוף של הפרק יותר מגניב שהוא כשהיא מגיעה לרוס וככה הוא מסתיים, אבל זה מבאס כזה. :(
אבל אני חייבת להגיד שאהבתי בצורה מטורפת את הסוף. זה שהיא הבינה שהיא השתנתה. זה משהו מאוד גדול להגיד את זה, אבל משהו יפיפיה. אני פשוט הייתי כזה "וואו."
בכל מקרה, קפצתי לסוף, אופס. בואי נדבר על הפרק עצמוווו. אני חושבת שהוא ממש יפה. אולי הוא היה קצר ולא קרה בו משהו מאוד מעניין, אבל זה כמו שאנחנו בחיים מבולבלים ואנחנו צריכים את הרגעים שבהם אנחנו רק יושבים וחושבים על כל מה שקורה, אז זה היה מסוג הפרקים האלה.
הוא גם סידר לי כמה דברים בראש בסיפור. כיאלו, כזה סידר את העלילה ואת מה שהולך עכשיו וכל המידע שהיא מקבלת. זה ממש טוב לדעתי, כי אנחנו מקבלים מלא מידע חדש כמו שהיא מקבלת כל הזמן, וזה יכול לבלבל לפעמיים, אז זה טוב שאת עושה את זה.
כמו שאמרתי, הפרק היה קצר ממש יחסית לפרקים הארוכים שלך שאת עושה כל הזמן, אז אינלי כלכך מה להגיד עליו, כי גם לא קרו בו דברים מסויימים. אני חושבת שתנסי לעבוד על התיאור שלך קצת יותר, כי תיארת את חדר האמבטיה, שזה מעולה, אבל לא באמת היה אפשר לדמיין תמונה במוח. כששמתי לב לזה הבנתי שאת לא מתארת הרבה כלכך בסיפור, וזה בערך הדבר היחיד שלדעתי על צריכה לשפר, פשוט לנסות לעבוד קצת יותר על התיאורים כי היא כל הזמן רואה דברים חדשים, אז שנוכל לדמיין אותם ולהבין איפה היא.
מחכה לפרק נוסף(:
קודם כל, תודה על הבקורת, אני מנסה לתאר רק מה שחשוב לה, ולרוב אנשים לא מתעמקים במה שהם רואים (חוץ משרלוק הולמס3>) אז אני עדיין עובדת על איך לתאר את זה מהמבט שלה בלי שזה יצא בצורה לא אמינה, כלומר שזה יראה כאילו זה באמת עבר לה בראש.
ותודה על התגובה ג'יין:)