מחוץ לקרוסלין- פרולוג

קרוסלין
המקום היחיד בו הייתי אי פעם.
המקום היחיד בו כולנו היינו.
מבניין השער, הבניין היחיד שהוא חלק מהחומה, הבניין היחיד שהכניסה אליו אסורה, ממנו מגיעה תנוקת כל חודש.
אני יודעת שזה ככה כבר שנים.
כל מי שכאן עכשיו הגיעה ככה. גם אלו שכבר לא איתנו. אין הכוונה שהן מתות, הן פשוט לא היו שם בבוקר, בדיוק כשמלאו להן 17.
אנחנו לא יודעות מה קרה, אנחנו לא יכולות לשאול כי אף אחת לא חזרה.
אנחנו יודעות שאנו כאן מסיבה כלשהיא, שאנו לא נדע עד הבוקר הראשון שלנו בגיל 17. לפחות כך אנו מאמינות.
ביום הולדת 16 אנו עוברות לקומה השלישית, שם לפי השמועות אנו מקבלות אחת ל5 ימים יום חופש, ובשאר הזמן, על הנעשה אסור לספר.
החוקים כאן ברורים:
אין לנסות לצאת לפני גיל 17, זה חסר טעם.
אין לדבר על הלימודים עם בנות אחרות.
אין לבכות מגיל 5
וכו'
אנו מחולקות לפי בגדים, יש את החדר ירוק- הדרות בו לובשות שמלה לבנה עם חגורה ירוקה.
החדר הורוד- חגורה ורודה.
החדר הכחול- חגורה כחולה.
ויש את החדר החום, אליו לא מגיעות ילדות חוץ מאחת, היא לובשת שמלה חומה- לילדה הזו קוראים ג'ין סיארוס. זו אני.
בשל היותי היחידה שלבשה שמלה חומה, נעדרת כל קישוט, בשל היות עיני זהובות עורי חיוור הייתי שונה, הייתי לבד.
כל הזמן שאני כאן, השנים הללו, היחידה שדיברתי איתה, שרצתה בחברתי הייתה קארה, ילדה החיה במראת חדרי, היא אינה שונה ממני, אנו זהות.
עם הזמן הבנתי שקארה לא קיימת, החברה הדמיונית שלי, ההשתקפות שלי במראה.
אני לא רוצה שיבינו לא נכון, הייתי מחוץ לתחום, לכל ילדה מותר לדבר עם בנות החדר שלה , אני הייתי לבד, הילדה היחידה בשמלה החומה.
לכן, למרות חוסר הידיעה לגבי גורלן של הבנות האחרות, את כל הידוע לי, אני יודעת משברי שיחות של בנות חדרים אחרים שאני שומעת במקרה.
כאשר אני לומדת, זה אני ודבר בחדרי, למעשה, אני עוזבת את חדרי לעיתים רחוקות, מאז שהבנתי שסיכויי לחברה שאינה קארה הם אפסיים.
ההנאות שלי הן מעטות, מתרכזות בקריאה, ובהייה בחלל, באינסוף חלומות על העולם, על החיים מחוץ לקרוסלין.
החדר החום הוא החדר האחרון במסדרון, דלתו חומה. מבפנים הקירות, התקרה, הרצפה מחופים עץ, מעץ זה ישנם מדפים לאורך הקירות מכוסים ספרים עד התקרה., בין המדפים ישנם סולמות נעים, שניים למעשה.
במרכז החדר נמצאת המיטה החומה הגדולה, היא עשויה מחומר שקוף יחסית והמזרן נוקשה, מעולם לא הייתה לי כרית, אני יודעת שיושנים איתן, בנות החדר ורוד בקשו ממני פעם, ובכך עברו על החוקים, ולא ידעתי מזה, אז הן תארו את השימוש, ונראו ממש מופתעות לגלות שאין לי מושג על מה מדובר.
בארוחות כולן יושבות יחד, כל חדר בשולחן גדול, ואני בשולחן גדול, יושבת לבד.
מחר יום הולדת שש עשרה שלי, אני מנסה שלא לתת לזה חשיבות, כי הרי אין דבר דומה בכל מה שקורה לי לבנות החדרים הצבעוניים.