מוזיאון מונה ליזה פרק 3
קינגה עזבה את מנהל המוזיאון לבד, היא נעלמה בחשיכה.
"לא קינגה, לא! בבקשה תעזרי לי…" אמר מנהל המוזיאון, "בסדר, עם קינגה לא פה אז אני…"
"אתה לא יכול לעשות כלום" אמרה מונה ליזה.
מנהל המוזיאון יצא מהחדר ומצא את עצמו באולם, באמצע הצגה… כל הקהל הסתכל עליו, מנהל המוזיאון משך את מונה ליזה.
הקהל ראה את מונה ליזה הולכת לאט לאט, שיערה השחור התנדנד מצד אל צד , היא רצה בהילוך איטי ואחריה מנהל המוזיאון מנסה לעצור אותה…
השחקנים עלו על הבמה והביאו את הליצן, הליצן קפץ ושמע מוסיקה קצבית הוא רקד ורקד, הוא עצר כשהוא ראה את מנהל המוזיאון ואת מונה ליזה, הוא חשב שהם שחקנים בהצגה. "מה אתם עושים פה?" שאל הליצן, "אתם צריכים לאמר משהו?"
"ז'וז'וז'ור?" שאלה מונה ליזה.
"אין לי מושג על מה היא מדברת" אמר מנהל המוזיאון.
"טוב, אז… רדו מהבמה, שחקנים שלא קשורים להצגה הזאת" אמר הליצן.
הקהל פרץ בצחוק. "תרגעו, תרגעו, זה לא מופע סטנדאפ, עכשיו זה אמיתי, אתם מכירים את השחקנים האלו? אם לא אז…. בואו פשוט…"
הליצן דחף את מנהל המוזיאון ואת מונה ליזה, אבל הם לא נפלו. מונה ליזה הוציא מהכיס שלה חרב קטנה, אבל חדה מאוד, היא קרבה את החרב אל הליצן.
"במאי! במאי! איפה אתה? קח אותם מפה!" אמר אחד השחקנים.
"יש להם תפקיד בהצגה!" אמר הבמאי ברמקול.
"מה?" צרח הליצן.
"כן, כן," אמר הבמאי ברמקול, "הם צריכים להגיד שהם…"
"יש תקלה ברמקול!" צרח הליצן.
"אסור שיראו אותי!" אמרה מונה ליזה במבטא צרפתי.
הקהל צרח, השתולל, זרק כדורים מנייר ויצא מהאולם בריצה.
"רגע, זה המוזיאון שלי? איפה אני נמצא?" שאל מנהל המוזיאון.
לפתע, קינגה הופיעה, היא רצה אל מנהל המוזיאון עם נעלי ספורט, שיערה הזוהר זהר יותר מתמיד, הוא האיר את האולם ולא רק את הבמה.
"קינגה!" שמח מנהל המוזיאון.
"תירגע, לא באתי לעזור לך", אמרה קינגה "באתי לקחת את מונה ליזה למוזיאון"
"את יכולה גם לקחת אותי למוזיאון?" שאל מנהל המוזיאון.
"לא!" אמרה קינגה.
מונה ליזה הלכה אחרי קינגה, אבל מנהל המוזיאון רץ אחריהן, הם ירדו במדרגות, עד שהגיעו לכניסה של המוזיאון, הם נכנסו למוזיאון ומונה ליזה מצאה את המטפחת השחורה שלה, היא הייתה על הרצפה.
לפתע, מנהל המוזיאון לא ראה את קינגה ואת מונה ליזה, הוא נשאר לבדו ובכה, לא יכול להיות שמנהל מוזיאון בוכה! אז הוא עצר, קם על רגליו ונכנס לחדר אחד במוזיאון, זה היה חדר אוכלי תפוחי האדמה, שם הוא ראה את קינגה ואת מונה ליזה.
"זה המוזיאון שלי, מה אתן עושות? מה אתן בורחות? מה אתן עושות מה שבא לכן?" צרח מנהל המוזיאון ורץ אחרי קינגה ומונה ליזה, אבל הוא לא הצליח לתפוס אותן, הן נעלמו.
"לא!" צרח מנהל המוזיאון.
אוכלי תפוחי האדמה הסתכלו עליו, כאילו הוא נפל מהירח.
"ומה אתם עושים פה?" שאל מנהל המוזיאון.
"אנחנו אוכלי תפוחי האדמה, מהציור של ון גוך, הוא יצר אותנו, זאת לא אשמתנו שבלילה, יש שעתיים שאנחנו מתעוררים לחיים" אמרו אוכלי תפוחי האדמה.
"אבל זה לא יכול להימשך ככה!" אמר מנהל המוזיאון ודפק עם אגרופו על השולחן.
לפתע, אוכלי תפוחי האדמה נעלמו ביחד עם השולחן שלהם וחזרו לציור שלהם.
"מה? מה קורה פה?" שאל מנהל המוזיאון.
תגובות (0)