מה שקורה בליל ירח מלא- פרק 6

כעבור שבוע וחמישה ימים-
נקודת מבט של *ג'ייק*
האחים גרים. וואו, אני ממש מפגר. ה-א-ח-י-ם גרים. יש עוד, ז"א יש להם צבא שלם שמתאמן להרוג יצורים ואני הרגתי אחד מהם, שהיה בדרגה גבוהה.
אני אשכרה הולך למות, תתחילו להיפרד אנשים/יצורים.
חח.. סתם! אני לא לבד. יש לי להקת אנשי זאב ובית ספר מלא ביצורים.
אני לא הולך למות, נכון? נכון?
אולי.
אני מדבר עם עצמי.
אני ממש גאון!
לא, הגישה הטובה ממש לא עוזרת.
שקט.
לא.
שקט.
פסדר.
אוקיי, קיצר, המנהלת ג'ואי החליטה לערב את תלמידי בית הספר שלנו ו…
אנחנו הפכנו לבית ספר ממש מגניב!
יש לנו שיעורי לחימה, נקודות תורפה/ עקב אכילס, שינוי צורה, שיקויים ועוד מלא דברים מגניבים..
הכל בזכותי.. אני אוהב את עצמי.

נקודת מבט של *זואי*
אני וג'ייק הולכים ביער והוא מתווכח עם עצמו-
"אני לא הולך למות, נכון? נכון?"
"אולי."
"אני מדבר עם עצמי."
"אני ממש גאון!"
"לא, הגישה הטובה ממש לא עוזרת."
"שקט."
"לא."
"שקט!!!!"
"פסדר."
בשלב הזה נקרעתי מצחוק.. חחעחעח…
ואז, הוא.. הוא חיבק את עצמו!
"חעחעחעח…!!"
"מה קרה? למה את בוכה?"
"אני נקרעת מצחוק."
"אה.. ידיים שמאליות."
"מה הקשר?"
"לא יודע."
"מפגר."
"עילגת."
"אדיוט."
"מטומטמת."
"%^%$^%%$^)*@#$$"
"או.קיי."
"ניצחון!!!!"
"כן,כן."
"אנחנו משועממים."
"כן. איפה בונז שלך?"
"מה? אה–"
"החבר שלך."
"הוא לא–"
"על תטרחי."
"למה הוא מפריע לך כל כך??"
"לא הוא לא."
ג'ייק מפגר. הוא מחבב אותי, אז שיגיד לי! אני אמשיך לצאת עם אחרים רק בשביל שיפלוט את זה! רערער.. הוא הורג אותי מבפנים. למה??
המשכתי במחשבות האלה עד שג'ייק החליט להרים את האף ולרחרח.
"זואי, מה זה?" הוא הצביע על הסנטר המדמם שלי.
"מה? אוי אלוהים, יורד לי דם מהפה!"
"בואי, נקח אותך לג'ואי."
"ג'ייק הרים אותי על גבו, ונהפך לזאב. הוא רץ בכל היער עד שהגענו לבית הספר. הוא נרעד וחזר להיות אדם רגיל, מיד הוא תפס את ידי וגרר אותי בכל המזדרונות. בינתיים הפה שלי היה מלא בדם ומידי פעם הייתי צריכה לירוק דם החוצה.
ג'ייק התפרץ לחדר המנהלת והצביע על הסנטר שלי.
"אוי, מזל טוב זואי!!"
"אה..???"
"קיבלת מחזור!"
"אה..???"
ג'ייק נקרע מצחוק.
"כנראה שהיית אנושית עוד לא הספקת לקבל מחזור, ובתקופה מסוימת הערפדים מקבלים סוג של 'מחזור'. הדימום יפסק בעוד רבע שעה- חצי שעה. את בסדר גמור."
יצאנו מהחדר וג'ייק לא הפסיק לצחוק.
"ג'ייק סתום!!"
"חעחעחע.."
"ג'ייק!" בקולי הייתה נימה של 'אני-עוד-מעט-בוכה.'
ג'ייק ניסה להשתתק. הוא הצמיד את שפתיו אחת לשניה ולחץ, עד שהם נהיו לבנות לגמרי. לעורו הכהה של ג'ייק זה נראה כל כך מוזר.
"חעחעח.."
"עכשיו את צוחקת."
"חעחעחעיעיע."
"אוקיי, ביי זואי."
"ביי, חיחיחיחעחע.."

נקודת מבט של *בונז*
אני חייבת למצוא את זואי. איבדתי כבר את אנג'י, אני לא יכול אבד עוד אחת.
נסעתי לחנות בגדים, עברתי על חליפות, בגדי יום יום, פיג'מות, בגדי ים, בגדים לצייד ועוד כל מיני..
פניתי למוכרת והבטתי בעיניה.
"שילמתי על זה כבר."
"לא נכ— אה, נכון. ביום חמישי."
"כן, יופי. ילדה טובה."
פניתי חזרה לאוטו ולבשתי את אחת החליפות שקניתי.
הבטתי במפה שאנג'י נתנה לי ונסעתי לי לקניון קאסט.
הכניסה שלו הייתה מכוערת ביותר. פשוט כמה דלתות מסתובבות אפילו בלי שומר.
נכנסתי לחנות הטלפונים וקניתי מכשיר חדש בדיוק האותו שיטה , אני חושב שקניתי משהו שנקרא אייפון 5.
מיד לאחר מכן נכנסתי לחנות שנקראת באג. איזה שם מוזר. קניתי משם שלושה מכשירים-
טלוויזיה גדולה במיוחד, מחשבים, ומטען נוסף לטלפון.
מיד לאחר מכן פניתי לסוכנת נדל"ן, והשגתי לי ווילה ליד היער.
את כל שאר היום ביליתי בלארגן לי ווילה מלאה ברהיטים ושאר דברים חיוניים.
התיישבתי על הספה הלבנה שלי ופתחתי את הטלוויזיה בערוץ החדשות. שם חיכתה לי הפתעה, באולפון ישב בן אנוש עם חליפה מחויטת שהביט ישר למצלמה והניף שלט שרשום עליו בכתב יד: 'ערפדים מהלכים ביננו. משפחתי סבלה מנחת ידם.'