מה שמסתיר הים פרק 2 :)
ברי-
ברי שמעה את הנקישה על דלת התא שלהם בדיוק כשחשבה היא מצליחה להירדם קצת.
"גף!" קראה. שום קול לא נשמע וברי קמה ממיטתה בפקוק שרירים לכיוון הדלת.
זה לא היה ג'ף. זה היה אשי צוות. פניו היו חמורות סבר.
"גברתי," אמר. "חלה טעות, זה לא התא שלכם, זו המחלקה השנייה, כאן התא של…" הוא הוציא פנקס רישומים קטן מכיסו. "אדון אדמונד, אתם אמורים ללון במחלקה השלישית." אמר.
"חלה כאן טעות, אתה בטוח?" שאלה ברי.
ג'ף נכנס לתא הוא הסתובב לעבר איש הצוות.
"שלום." אמר ג'ף, קצת המום מהרגיל.
"שלום, ובכן, תעברו לתא בהקדם." אמר איש הצוות, הוא הושיט לברי צרור מפתחות ופנה לדרכו. "רגע!" צעקה ברי, "אתם לא יכולים לעשות את זה!" ברי ידע שזה לא יגמר טוב.
"אני מצטער גברת." איש הצוות הסיר את כובעו מראשו הקרח כמחוות התנצלות. "בואו איתי בבקשה." ברי רצתה לצרוח, להיעלם, אפילו לבעוט לאיש הצוות ברגל. אבל היא ידעה ששום דבר לא יעזור, היא תצטרך לעבור את ההשפלה הזו.
"זה בסך הכול חדר קטן יותר," אמר ג'ף בחיוך והניח את ידו על ידה.
לפחות הוא היה שם איתה.
זה היה המוטו שלה, אם לסבול, אז לפחות יחד.
"אני שונאת את המקום הזה!" הכריזה ברי. איש הצוות השאיר אותם בתא קטנטן בסיפון התחתון.
"ואני רוצה הביתה." המשיכה ותחבה את פניה בכרית שהדיפה ריח עובש. במוחה עד הדהדו הקולות של כל האנשים שעל הספינה, מתלחשים, צוחקים, מדברים במרץ על שני היתומים שעושים את דרכם מלונדון לארצות הברית עם מלווה זקנה שלא עושה כלום חוץ מלשרוץ את עצמה ליד הבריכה.
גברת סמית' נכנסה לתא הפצפון בפנים זועמות שהתרככו מעט אחרי שהבחינה בפניהם האומללים של ברי וג'ף.
"אוי…ילדה יקרה, את יודעת שאין לך כל כך הרבה אפשרויות." ניכר היה בקולה של גברת סמית' שהיא מנסה לעודד אותה, מה שלא כל כך הלך לה. אך הכל זאת ברי נזפה בעצמה על כך שירדה על המלווה שלהם.
"אל תדאגי ברי," ג'ף נחלץ לעזרתה של גברת סמית', "אלו רק חמישה ימים ואז-"
"ואז מה?" רטנה ברי. "נגיע לבית יתומים שבו מתייחסים אלינו כמובן מאליו ואז יאמצו אותנו, בנפרד…בנפרד." דמעות החלו לעלות בעיניה הירוקות של ברי, המחשבה על כך שתעזוב את ג'ף, האדם היחיד שנשאר לה בעולם. איך תשרוד בלעדיו?
תגובות (0)