מה שהים מסתיר-פרק3

ג'ף השתדל שלא להראות כמו חזיר בארוחת הערב. המנות שלהם היו דלות בהתחשב בכך שהתא שלהם נמצא במחלקה השלישית.
בצלחתו היו: ביצים מקושקשות, נתחי חזיר דלים בבשר וכמה ירקות חתוכים בצורה לא אחידה.
אביו היה מכנה זאת, סלט ביצה ובייקון, אבל זה היה הרבה פחות מזה.
לברי הייתה בצלחת חתיכת לחם שרוף. כנראה שהייתה לה תאונה קטנה עם המצנם בחדר האוכל של המחלקה השלישית.
"ובכן ילדים, נגיע בעוד ארבעה ימים, אתם מתרגשים?" שאלה גברת סמית' בעוד היא מכניסה לפיה כמויות רבות של אוכל.
"לא." יבבה ברי. ג'ף קצת ריחם עליה בהתחשב בעובדה שהיא מתגעגעת להוריהם, בדיוק כמוהו, אבל ג'ף רצה להראות בוגר ואחראי, הוא השתדל שלא להזכיר אותם.
הוא תלה בברי מבט. היא הביטה לתוך עיניו החומות וחייכה, דמעות עמדו בעיניה.
"בערך," גמגם ג'ף, הוא שיחק עם חתיכת בשר צלויה. "את רעבה?" שאל את ברי.
היא הנידה בראשה לשלילה.
מלצר פנה אליהם. "סליחה, אבל חדר האוכל מתפנה למחלקה הראשונה והשנייה. צאו בבקשה."
גברת סמית' סיננה קללה וחייכה חיוך מזויף אל המלצר המשופם.
"בואו ילדים, אנחנו לא רצויים כאן." אמרה. היא גררה את ג'ף וברי אל מחוץ לחדר האוכל.
ג'ף נשכב במיטתו, טעם מתכתי עמד בפיו, ברי שכבה לידו במיטה שלה. היא ישנה, ג'ף הביט בה בלי לומר מילה וליטף את שערה החום.
גברת סמית' נחרה בחוזקה במיטתה. היא הקשתה על ג'ף להירדם אך הוא בחר לא לומר מילה.
אם רק היה יכול…למנוע את כל מה שקרה, את המוות המצער של הוריו, את הספינה, את גברת סמית', את כל הדברים הרעים. ולשכב בחדר שלו, כשהוא יודע ששני הוריו הדואגים נמצאים שם, וגם ברי.
היא תמיד הקנתה תחושת ביטחון.
הוא נעשה יותר ויותר ישנוני, עפעפיו החלו להיעצם והוא נרדם.

"ג'ף?" ברי רכנה מעליו. היא לבשה מכנסי ג'ינס צמודים שנראו די חדשים וחולצה ורודה שהגיעה עד לברכיה.
"מה קרה?" הוא מלמל. ג'ף קם וברי מיהרה להניח את ידה על מצחו. "הכול בסדר? אתה נראה די חיוור."
"הכול בסדר, אני בסדר, אין לך מה לדאוג." אמר ג'ף. הוא בהחלט לא היה בסדר. הראש שלו הסתחרר והברכיים שלו נרעדו. הוא מעד וברי תפסה אותו.
"אתה חיוור כולך!" אמרה.
"כן, זה רק בגלל המעבר, אני מתרגש-" שיקר. "זה לא נכון, אתה מפחד, אני יודעת. אתה מתגעגע לאמא ואבא." אמרה ברי. "לא אני לא." מחה ג'ף.
"אני מכירה אותך, אתה פשוט מתגעגע, אולי תצא החוצה ותנשום קצת אוויר, חיכיתי לך בערך שלוש שעות," אמרה ברי.
"מה השעה עכשיו?" שאל ג'ף. "שתיים בצהריים." אמרה ברי.
ג'ף רצה להעניש את עצמו אבל לא היה יכול. הוא ריחם על עצמו בו בזמן, וגם על ברי.
"תקשיב ג'ף, אתה עולה איתי למעלה עכשיו, אפשר להיכנס לברכה אם תרצה, טוב, אם גברת סמית' לא תהיה שם אז…" ברי שרבבה את שפתה התחתונה.
"בסדר," ג'ף צחקק . ברי חייכה, כבר הרבה זמן שלא ראה אותה מחייכת חיוך אמיתי. מהלב.
"קדימה!" הכריז ג'ף.
ברי קפצה לברכה. המים לא היו עמוקים כל כך, אולי מטר אחד מתחת לג'ף, אבל הוא ידע לשחות. זה לא היה אמור להטריד אותו. ברי שחתה בין המוני האנשים המפטפטים בברכה. הם הביטו בה שוחה וצחקקו.
. הוא קפץ לבריכה ומילא את ריאותיו באוויר של לפני הצלילה ו…
גופו התקשה בתוך המים הקרים, אבל ברי החזירה אותו למציאות ומשכה אותו החוצה.
"בוא נשחה קצת." אמרה, היא פילסה לה דרך בין ההמון ומשכה אחריה את ג'ף.
היא התמקמה בפינה אחת של הברכה שהייתה ריקה מאנשים.
"זה עזר לך?" שאלה. ג'ף כל כך רצה להגיד לא אבל כל מה שיצא לו מהפה היה:
"בטח!"
"תספור את השניות." אמרה ברי. היא צללה עד לתחתית הברכה, ג'ף כבר לא ראה אותה.
אחת…שתיים.. הוא ספר בליבו, כשהגיע לתשעים הוא התייאש. הוא צלל.
מישהו דחף אותו החוצה. הראש הרטוב של ברי הציץ מהמים. היא התנשמה בכבדות.
"לא אמרתי לך להפסיק לספור!" רטנה. ג'ף רצה לענות אבל היא צללה פעם נוספת
אחת…שתיים. שלוש…