מבעד למראה- פרק תשיעי

"את לא רצינית!" אמרתי.
"אלה החוקים. אסור לנו להפר אותם." אמרה הקנטאורית לידי.
"אז עכשיו אנחנו צריכות פשוט לשבת ולהסתכל בזמן שכולם למטה נלחמים?" שאלתי לא מאמינה.
"כן." אמרה הקנטאורית.
"זה כל כך לא הוגן! אנחנו חייבות לרדת לעזור להם." אמרתי.
"אנחנו לא יודעות להילחם!" אמרה קנטאורית אחרת.
"אבל אנחנו יודעות להשתמש בחץ וקשת, אפשר לעשות את זה גם למטה." אמרתי.
"יכעסו עלינו.." אמרה מישהי אחת שדי דמתה לצ'פרון.
"לא אכפת לי! הם צריכים עזרה, ואנחנו נעזור להם! אחר כך אתן תתחרטו שלא באתן איתי." אמרתי והתחלתי ללכת בשביל שממנו באתי. הבטתי אחורה וראיתי את כולן אחרי. לא ציפיתי לזה. תוך כמה דקות הגענו לשדה הקרב. בתיאום מושלם כולן הרימו את הקשתות והתחילו לירות לעבר האויב. זה היה אפילו יותר טוב מלירות על הצוק.
"מה אתן עושות?!" שמענו מישהו צועק. הבטתי בצידה וראיתי את המלמדנון לידינו.
"אנחנו נלחמות!" אמרה אחת הקנטאוריות.
"אנחנו עוזרות!" צעקה קנטאורית אחרת.
"אנחנו פמנזסטיות!" צעקה זאת שדומה לצ'פרון.
"פמיניסטיות." תיקנתי.
"אבל… זה נוגד את החוקים!" אמר המלמדנון.
"החוקים לא חשובים עכשיו! אנחנו צריכים לנצח." אמרתי. המלמדנון משך בכתפיו. כולנו המשכנו לירות והבנים המשיכו להילחם בחרבות. לאט לאט השמש שקעה, ונראה היה שהקרב מתקרב לסיומו. צבאות האויב התחילו לסגת והכוחות שלנו הדפו אותם בלי בעיה. לבסוף כל האנשים של הורמיון הסתובבו וברחו. קריאות ניצחון נשמעו מכל עבר.
"מה אתן עושות כאן?" לין ולחוק התקרבו אלינו. ניקולס עמד קצת מאחוריהן.
"באנו לעזור." עניתי בביטחון.
"נשים אמורות להיות למעלה, לא בחזית." אמרה לין.
"את אישה." אמרתי.
"כן, אבל יש הבדל מאווד גדול ביני ובינך." אמרה לין.
"לין, תירגעי." אמר לוק.
"אני לא רוצה להירגע. אני לא סמכתי עליה מהרגע הראשון ובכל זאת הסכמתי להכניס אותה למחנה. עכשיו היא באה ומפרה את החוקים! אולי את רגילה לזה מהמקום שממנו את מגיעה, אבל כאן זה שונה!" אמרה לין בכעס והתרחקה.
"מהמקום שממנו אני באה? אבל גם אתם באתם מאותו מקום… לא?" שאלתי.
"אם את מדברת על כדור הארץ, אז כן. אני לא יודע מאיזה מדינה בדיוק הגעתם. אבל לין ואני באנו מצפון אמריקה." אמר לוק והביט לעבר דמותה המתרחקת של לין.
"למה היא כל כך כועסת? למה היא לא סומכת עלי?" שאלתי.
"ללין יש כישרון מיוחד, היא מסוגלת לקלוט אנשים. זה לא איזשהו סופר-כוח. פשוט אינטואיציה.. נראה לי. בכל מקרה. היא מסוגלת לדעת הרבה על אנשים לפי הבעות פנים, שפת גוף וכאלה. כנראה היא קלטה אצלך משהו." אמר לוק.
"אבל.. אין איתי שום בעיה! אני אולי לא הכי חכמה, אבל יש לי הרבה חברות, אני הכי פופולארית בכיתה, כולם רוצים להיות חברים שלי, אני בקשר טוב עם הבנים…." אמרתי.
"הבנתי." אמר לוק.
"הבנת מה?" שאלתי.
"הבנתי למה לין כל כך כועסת עלייך." אמר לוק.
"מה?!" שאלתי.
"ללין יש עבר… מסובך. אני לא יודע אם היא תרצה לדבר איתכם על זה, אבל דבר אחד אני יכול לומר לך – חלק מהסיוט בעבר שלה קשור לבנות כמוך." אמר לוק.
"כמוני? אבל לא עשיתי כלום." אמרתי.
"לא את, אבל בנות פופולאריות, עם הרבה חברות, וקשר טוב עם בנים." אמר לוק והתרחק.
"מה הבעיה בבנות פופולאריות?" שאלתי. כשניקולס התקרב אלי.
"אני לא יודע, אבל את לא טיפוס שיפגע במישהו." אמר ניקולס.
"אני מקווה שלין קלטה את זה." אמרתי.
"אל תתעסקי בזה יותר מידי, אני בטוח שיום אחד היא תסמוך עליך." אמר ניקולס.
"אני מקווה שהיום הזה יגיע מהר." אמרתי ושנינו התחלנו ללכת לכיוון האוהל שלנו.
"שכחתי לשאול אותך – איך היה להילחם?" שאלתי.
"טוב, זה ממש לא כמו במשחקי המחשב. זה הרבה יותר מגעיל וכואב, אבל אני מניח שעברתי את זה בשלום." אמר ניקולס.
"בשלום, כלומר… לא נפצעת או משהו?" שאלתי.
"לא." ענה ניקולס.
"אני שמחה." אמרתי וחיבקתי אותו. ניקולס החזיר לי חיבוק.
"אהמ, אהמ." נשמע קול לידינו. התנתקתי מניקולס במהירות. צ'פרון עמד לידינו.
" ארוחת ערב, אדוני, גברתי." אמר צ'פרון.
"אנחנו כבר באים." אמרתי. צ'פרון הנהן והלך.
"אני ל א רוצה לראות לין." אמרתי והרגשתי כמו ילדה קטנה.
"אל תדאגי, יהיה בסדר." אמר ניקולס. וביחד הלכנו לארוחת הערב.