מבעד למראה – פרק שני

ישבתי על כס מפואר. לראשי כתר זהב. הבטתי בכל הנתינים שלי. מריעים לי ומוחאים כפיים. חייכתי.
"כיף לך, בובס?" שמעתי קול מוכר לידי. הסתכלתי הצידה וראיתי את ניקולס. גם הוא ישב על כס ולראשו היה כתר. הוא לבש בגדים מפוארים. השפלתי מבט לגופי, הייתי לבושה בשמלה כחולה ארוכה כמו של מלכות. הרמתי את מבטי וחייכתי.זמזום מעצבן הציק לי באוזן. אולי זה זבוב. ניסיתי להעיף אותו עם היד אבל הזמזום המשיך. הוא הפך לצפצוף צורם ומציק. הוא הלך והתגבר והלך ו..
התעוררתי. כיביתי את השעון המעורר. באסה שאי אפשר לשים שיר פופ מגניב במקום הצפצוף. שפשפתי עיניים והתמתחתי, איזה חלום מוזר. התלבשתי בבגדים נורמליים וסידרתי את השיער. היו לי עוד כמה דקות עד שניקולס ואנה יגיעו אז התיישבתי בסלון והדלקתי את הטלוויזיה. חשבתי על החלום, אף פעם לא היה לי חלום כזה, כל כך מוחשי ואמיתי, אני עדיין יכולה לשמוע את כולם מריעים וקוראים בשמי. האם יש לחלום הזה משמעות? לא יקרה כלום אם אני אבדוק. דפיקות מהוססות בדלת הוציאו אותי מהרהוריי. ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה. אנה עמדה בחוץ.
"היי!" אמרתי לה.
"היי!" היא חיבקה אותי ונכנסה פנימה. היא חקרה את הבית במבטה.
"הוא הגיע?" שאלה.
"עדיין לא." אמרתי. אנה נאנחה בהקלה.
"הייתי בטוחה איחרתי." אמרה. הבטתי בשעון.
"השעה חמש ודקה, קבענו לחמש, איך איחרת?" שאלתי.
"צודקת." אמרה אנה. הוצאתי לנו חטיף ושתייה. אחרי כמה דקות גם ניקולס הגיע.
"מה קורה בנות?" שאל.
"הכל טוב." עניתי. ראיתי שאנה מחווירה מעט. כשהיא בחרת כולם היא מצליחה להסתדר עם הנוכחות של ניקולס אבל כשזה פחות מחמש בנות… אתם כבר מבינים. ניקולס התיישב ליד אנה על הספה.
"הבאתם מחברות ביולוגיה?" שאלתי. אנה הוציאה את המחברת מהתיק שלה וניקולס הניח על השולחן את המחברת שהחזיק ביד. פתחתי את המחברת שלי והתחלתי להקריא את השאלות.
"מה זה חיסון פעיל ומה זה חיסון סביל?" הקראתי.
"חיסון פעיל זה הכנסת אנטיגן – כלומר, גורם זר לגוף. נכון" שאלה אנה בחשש.
"נכון מאוד!" עודדתי אותה.
"חיסון סביל זה הכנס נוגדנים מוכנים לגוף, נעשה לאחר החשיפה לגורם המחלה ואינו משאיר זיכרון חיסוני." אמר ניקולס.
"נכון." אמרתי.
"וואי, אתה כל כך חכם." אמרה אנה.
"אני יודע." אמר ניקולס. גילגלתי עיניים.
"אפשר להמשיך?" שאלתי.
"כן." אמר ניקולס. הבטתי באנה. היא הצביעה על השעון שהיה תלוי על הקיר. הבטתי בו, השעה חמש וחצי.
"חכו רגע." אמרתי לניקולס ואנה ורצתי לחדר שלי. לקחתי את המחשב נייד עם המצלמה וחזרתי לסלון. הדלקתי את המחשב ושמתי אותו מולנו.
"מה את עושה?" שאל אותי ניקולס.
"הבנות ביקשו שאני אעזור להן עם העבודה." אמרתי.
"למה אני לא מאמין לך?" שאל אותי ניקולס.
"תאמין למה שאתה רוצה." אמרתי ונכנסתי לסקייפ. כולן היו מחוברות ועשיתי שיחה קבוצתית.
"היי!" אמרו כולן.
"היי!" אמרנו אנה ואני. ניקולס חייך.
"שלום בנות." אמר. כולן הסמיקו.
"לאיזו שאלה הגעתן?" שאלתי.
"ראשונה." אמרה סוני.
"שנייה." אמרה פילישיה.
"אני כמו פילי." אמרה שריל.
"ואני ברביעית!" אמרה אמילי בגאווה.
"גם אנחנו בשאלה השנייה, אז סוני, תשלימי את הראשונה אחר כך." אמרתי.
"אין בעיה." אמרה סוני.
"מעבר של חומר מריכוז גבוה לריכוז נמוך נקרא…?" הקריאה שריל את השאלה.
"אינפוזיה!" צעקה פילישיה.
"לא, מצחיקה, זה סיסטולה." אמרה סוני.
"זה לא דיאסטולה?" אמרה אמילי.
"לא, לא, ולא. מעבר של חומר מריכוז גבוה לריכוז נמוך זה דיפוזיה." אמר ניקולס.
"אז מה זה אינפוזיה?" שאלה פילישיה.
"זה בבית חולים, כשמישהו חולה בסוכרת מחברים אותו למכונה של האינפוזיה." אמרה שריל.
"כשיש בעיה בכליות מתחברים לאינפוזיה." אמרתי.
"סיסטולה ודיאסטולה זה שלבים בהתכווצות הלב, לא?" שאלה אנה.
"נכון." אמרתי.
"זה מבלבל." נאנחה סוני.
"תשנני את החומר, זה עוזר." אמר ניקולס.
"זה מה שאתה עושה?" היא שאלה אותו. ניקולס קרץ.
"בואו נמשיך." אמרתי.
"אין לי כוח לביולוגיה!" אמרה אמילי.
"אבל אנחנו צריכים לסיים את העבודה." אמרה אנה. המורה לביולוגיה מתה עליה לכן אנה מנסה כל הזמן להיות הכי טובה.
"המורה הזאת מסטולה לגמרי, אני לא בטוחה שהיא זוכרת שיש עבודה." אמרה פילישיה.
"כן, זוכרות את הפעם ההיא שהמורה נתנה לנו לעשות ניסוי בכיתה, הלכה לחדר מורים להביא משהו ושכחה לחזור?" אמרה סוני. ולא, היא לא מגזימה.
"נכון.." אמרתי. ניקולס חיך וקם.
"הייתי שמח להמשיך לפטפט אבל אני חייב ללכת. ניפגש מחר בנות." אמר ניקולס ויצא מהבית.
"גם אני אלך." אמרה אנה והלכה. לאט לאט כולן ניתקו את השיחה והלכו. אני כבר אסיים את העבודה לבד.