מבעד למראה- פרק שני

"מי אתה?" ניק לא דמיין את עצמו שואל את פרד את השאלה הזאת לאחר שנות החברות הרבות שלהם. "לא מישהו מיוחד" ניק ראה מספיק סרטים ישנים כדי לדעת שבסוף החבר המסתורי הופך לערפד או לזומבי. "…רק הבחור שעומד לשנות את חייך לעד" בטון הדיבור של פרד היה משהו מתנשא ומאוד מעצבן. "מה אתה עושה פה?" מאווירה של חברים טובים ניק מתייחס אל פרד כאילו הוא לא מכיר אותו בכלל. "בסדר…" פרד נאנח "אני לא מי שאתה חושב שאני" פרד ביטל את הנימה המתנשאת והתחיל לדבר כמו עם חברים. הוא זרק את התליון הירוק מהיד שלו היישר לעבר ניק. ניק תפס אותו בזהירות ביד שמאל. הרגשות מציפות אותו כרגע. לא ברור מה הולך פה, אבל לפי מה שפרד רומז, זה הולך להיות היום הכי חשוב בחייו. פרד הוריד את נעל שמאל וחשף את כף רגלו השמאלית. ניק התבונן במעשיו וישר הבין שמשהו לא בסדר. הצורה של אצבעותיו של פרד היו מוזרות וישר הוא הבין. "יש לך שש אצבעות ברגל שמאל!!" ביום רגיל ניק היה חושב שזה הדבר הכי מוזר ומגניב בעולם אבל הוא פחד ממה שקורה.
"נכון מאוד." פרד אישר והניף את כף רגלו לעבר מראת הקיר של ניק. פתאום הרגל שלו ממש נכנסה לתוך המראה. ניק היה בשוק. הוא זוכר את המראה הזאת עוד משהיה קטן מאוד והוא אף פעם לא ראה אצלה משהו מיוחד או מוזר. "מה עשית בדיוק?!" פרד חייך. "תיגע עם יד ימין שלך במראה."
"לא ענית על השאלה שלי" ניק ידע שלא כדאי לבטוח בפרד ממבט ראשון. "אם תעשה מה שאני אומר לך, תדע" פרד נראה מותש אבל הוא חשב ודיבר בצלילות. ניק עשה כדבריו אבל לא קרה כלום. הוא ניסה שוב ולא קרה כלום. "מה עכשיו?" למרות שפרד נכשל בניסיונו להוכיח לניק איך זה קרה, פרד נראה רגוע מאוד. "תיגע ביד שמאל שלך במראה." ניק עשה כך. הפעם ניק הרגיש שהיד שלו עוברת דרך המראה. הוא ישר הוציא אותה. זה היה פשוט מדהים. הרגשה מוזרה ומעקצצת. ניק הסתכל על ידו השמאלית ואז הבין משהו. זה התליון, התליון שניק החזיק עד עכשיו בידו השמאלית. הוא ישר שמט את התליון על הרצפה. התליון התחיל לזהור בצבע ירוק זוהר. "מה זה היה עכשיו? מה זה התליון הזה?"
"התליון הזה הינו מקור הכוח שלך. רק דרכו תוכל לעבור מבעד למראה. לכל אחד יש שני מקורות כוח: אחד לכניסה ואחד ליציאה, מה שאומר שברגע שתלך לשם תוכל לחזור רק אחרי שתמצא את התליון השני." ניק הבין את המצב. אם הוא הולך ייקח לו זמן עד שהוא יוכל לחזור מאיפה שזה לא יהיה. ניק ראה שפרד במצב רוח לספר ולגלות אז הוא החליט למשוך את הזמן ולהגיע להחלטה רק בסוף. "מה יצא לך אם אני אכנס?"
"שום דבר. תבין, אני 'המגשר' של הפרליניים לאנשי כדור הארץ. כל פעם שפרליני עם כוחות מת, אני לוקח את מקור הכוח שלו ומעביר אותו ואת הידע שלו לאחד מבני האנוש שמתאימים. אם אתה תסרב אני אחפש את הבא בתור וכן הלאה"
ניק הבין מעט מאוד, אבל הוא הבין מספיק. לא היה לו שום מושג מה זה 'פרליני' ואיזה סוג כוחות הוא אמור לקבל.
"אמרת שמגיע לי הידע שלו. ספר לי עליו." ניק היה ישיר מאוד. "שמו היה קובו. הוא היה בעבר סודירי אבל הוא המיר את עמו ונהפך לפרליני."
"איך הוא מת? מזקנה?" ניק הרגיש כמו בראיון הכי מוזר שהוא אי פעם שמע.
"באיזשהו שלב הוא עשה מעשים וטעויות שגרמו לאנשים מסוימים לרדוף אחריו. לא ידוע איך הוא נהרג (דקירת סכין, קליע של אקדח, נפילה מגובה רב, אגרופים…)."
"מה לגבי הגופה? מצאו אותה?"
"שם, למי שיש כוחות הגופה פשוט מתפוררת לאבקה. מצאנו את האבקה אבל זה פשוט בלתי אפשרי למצוא גופה."
"מי מצאו? זו כנופיה או חבורה מסוימת?"
"אתה תגלה שם." היה איזה משהו מפחיד בתשובה של פרד, אבל ניק שם לב לדבר אחד: פרד לא דיבר על שם של מקום. כל פעם הוא קרא למקום הזה 'שם'. "איפה זה 'שם'?"
"מבעד למראה, כמובן" התשובה של פרד הייתה מתחכמת ומעצבנת אבל ניק בחר לא להראות חולשה או עייפות. "יש למקום הזה שם?"
"אוקיי, בסדר, מספיק עם המשחקים. היבשת שבה אתה הולך לבקר נקראת זארה. בתוך זארה ישנם ארבע מדינות: דיקליניה, פרלינייה, סודיריה ואפיפייה. אני שליח מטעם פרלינייה אך אני לא יכול לאשר שלשם תגיע. ישנם עוד יבשות אבל הן לא חשובות כרגע." ניק הבין קצת יותר טוב את המצב הנוכחי. "תן לי שמות. כמה יבשות יש?"
"לא חשוב כרגע. תגלה בהמשך." ניק התפתה לגלות עוד אבל עדיין היה חשש ממה שפרד לא מספר לו. "למה אני נבחרתי? למה אני מתאים?"
"אתה בחור עני. רק עם אחות אחת שבמילא לא נמצאת בבית. בלי הורים. בלי חברים. אתה פשוט מושלם!"
"כמה זמן אני יחסר?"
"כל דקה פה זה בערך שבועיים שם" ניק לא הבין. למה צריך שלא יחסר לאף אחד אם הוא לא הולך להיעדר להרבה זמן? פרד הבין לפי המבט המבולבל שלו. "הבעיה היא שאם אתה תמות, לא תחסר לאף אחד." לניק נפל האסימון סוף סוף. פרד לא הזכיר את עניין המוות ואת הסיכויים. ניק ראה שלפרד נגמרת הסבלנות והוא היה צריך להחליט. "שאלה אחת אחרונה. למה ניסית לשבור את המראה מקודם?"
"אני לא יכול לספר לך."
"החלטתי. אני לא אבוא איתך." פרד נראה מופתע מתשובתו של ניק.
"זוהי הפעם הראשונה שמסרבים לי. אתה בחור מיוחד מאוד, ניק."
פרד אמר זאת, הסתובב ויצא דרך החלון. לפי מה שהוא אמר, פרד הולך לחפש את הילד הבא בתור, וניק הפסיד את ההזדמנות היחידה שיש לו…

בשבועיים הבאים ניק חי את חייו כרגיל בלי שום זיכרון ביום יום לזארה ולמראה ולקסמים וכו', אלא שבלילה, מאז אותו יום, ניק לא מפסיק לחלום חלומות מוזרים על אנשים עם כוחות וקסמים, ברק מהידיים, שליטה בנחשים ובעכברים. אפילו היו אנשים שיכלו לעוף ולנשום מתחת למים. ניק ידע שזה מזארה. ומהמקומות שם. היו חלומות על מחתרות ומלחמות והרוגים (ניק תמיד התעורר ברגע שאנשים נהרגו וכשהיה דם ודמעות) וכתות מסתוריות מתחת לאדמה, והיו חלומות רגועים, על ילדים שצוחקים ועל עיר שנמצאת בשמיים ועל ילדים (בגילו בערך) שמשחקים עם הקסם והכוחות שלהם. ניק ידע שהמקום הזה רודף אותו עד שיום אחד ניק חלם חלום נורא. הוא ראה את פרד הולך ברחוב מפואר ומרהיב. עם אנשים נחמדים וחנויות מפוארות. מעין שוק בגן עדן. לפתע חבורה של אנשים פורצים למקום וטובחים בכולם. פרד מנסה להילחם ומשתמש ביכולות הפיזיות שלו שניק ראה עם המשאית. הוא התחיל לרוץ במהירות מטורפת. הוא רץ פי שבע יותר מהר מאדם ממוצע ונתן אגרופים כמו מתאגרף מקצועי. בסופו של דבר אדם נמוך ורזה תקע חרב בליבו. פרד התמוטט על הרצפה ונהרג במקום. ברחוב נהרגו בערך כשבעים אנשים חפים מפשע. ניק התעורר בהלם ובשוק מוחלט. הוא לא ידע אם זה התרחש עכשיו, בעבר, או שזה בכלל היה חיזיון משוגע, אבל דבר אחד הוא ידע: הוא חייב למצוא מידע דחוף. הוא ידע שאם זה קרה כבר ייקח מעט מאוד זמן עד שפרד יישכח לתמיד ויהפוך לאבקה. אם לא תישאר חלק מהגופה שלו, הוא יעלם לתמיד וניק לא יהיה שם כדי לחלוק כבוד אחרון לחבר שליווה אותו. אם פרד עדיין חי ניק צריך למנוע את החיזיון ולהציל את חברו.

במשך יומיים ניק חיפש מידע לגבי פרד, זארה ולכל העולם שמעבר למראה. הוא התייאש. לילה אחד הוא נשאר ער. אחותו לא הייתה בבית. עסוקה ב"עבודה" שלה כרגע. ניק החליט החלטה נאושה. הוא חייב לנסוע לשם. הוא לקח את התליון מהמגירה שלו. הוא החזיק את התליון ביד ימין. הוא הושיט אותה מול המראה. הוא הכניס את היד למראה ולאט לאט את כל שאר גופו. ההרגשה הייתה מוזרה. הכל עקצוצים וצמרמורת מוזרה. ניק היה באמצע קרחת יער. בלי שום מושג איפה הוא. הוא ראה שני (קצת יותר מבוגרים ממנו) יושבים באמצע הקרחת. הילדה שמה לב אליו וישר ניגשה אליו. היא ראתה את התליון בידו. היא נראתה בשוק אבל לאחר רגע נרגעה ונתנה חיוך מרגיע. "אני בפרלינייה?" ניק היה רגוע. הייתה לו תחושה טובה אבל הוא היה צריך להגיע לפרלינייה. המקום שממנו פרד הגיע כדי לדעת עוד, למצוא רמזים ואולי לראות את פרד ולהציל את חייו. "לא אתה בסודיריה. שמי שרה וההוא שיושב שם זה מקס. רוצה להצטרף אלינו?"
המשך יבוא…