מבעד למראה – פרק שמיני

מה מלחמה?
"המלחמה.. מתחילה עכשיו?" בלעתי רוק.
"כן.." אמרה לין כאילו אני מפגרת.
"אבל.. אני לא יודעת להילחם, ואני מתעלפת כשאני רואה דם." אמרתי.
"אז תישארי באוהל." אמרה לין בעצבנות והלכה. נשארתי המומה ליד האוהל. ראיתי את ניקולס רץ אלי.
"זואי! את בסדר? ראיתי את לין, היא נראית עצבנית." אמר ניקולס.
"בסך הכל אמרתי לה שאני לא יודעת להילחם ושאני מתעלפת למראה דם." אמרתי.
"אווי אל תתייחסי, היא סתם בלחץ, יעבור לה." אמר ניקולס.
"היי! אתם באים?" שמעתי את לוק מאחורינו.
"אבל.. אני לא יודעת להילחם." אמרתי. לוק חייך.
"את חושבת שתצליחי להסתדר עם חץ וקשת?" שאל.
"אני לא יודעת." אמרתי. לוק הביא לי את אשפת החיצים שהייתה על הגב שלו.
"אני אביא לך קשת." אמר ורץ משם. הוא חזר אחרי כמה דקות עם קשת.
"קחי." אמר. בלעתי רוק.
"יהיה… יהיה הרבה דם?" שאלתי.
"לא יודע, זאת מלחמה." אמר לוק.
"כי כשאני רואה דם אני מתעלפת." אמרתי.
"אז אל תחשבי על זה בתור דם, תחשבי שזה קטשופ." אמר לוק.
"אני שונאת קטשופ." אמרתי.
"מעולה! אז תחשבי שזה קטשופ." אמר לוק. הוא סימן לניקולס ושניהם הלכו, משאירים אותי לבד.
"דם זה קטשופ, דם זה קטשופ…" מילמלתי לעצמי.
"מה גברתי עושה?" מורלו הופיע מאחורי עץ.
"לא יודעת… אתה יכול ללמד אותי להשתמש בחץ וקשת?" שאלתי אותו.
"אין כל כך זמן.. אבל בסדר." אמר מורלו. הוא עזר לי לתלות את האשפת חיצים על הגב והראה לי איך להחזיק את הקשת.
"את רואה? עם היד הפנויה את שולחת חץ ומכניסה אותו לחריץ בקשת, את מותחת עם היד שמחזיקה את החץ את המיתר, בקו של העין,.. לא בתוך העין!! מתחת… יופי. עכשיו תשחררי." אמר מורלו. שחררתי את החץ, הוא נתקע בתוך שיח מולנו.
"יפה! את צריכה רק קצת אימונים, אבל אני חושש שאין זמן." אמר מורלו.
"לא נורא העיקר שאני יודעת להשתמש בזה." אמרתי. מורלו חייך.
"תודה רבה." אמרתי.
"שמחתי לעזור." אמר מורלו ודהר משם. התחלתי ללכת בעקבותיו ואז אחת הקנטאוריות עצרה אותי.
"אל תכלי אחריו." אמרה.
"למה?" שאלתי.
"הוא הולך לחזית. לנשים אסור להיות בחזית הקרב." אמרה הקנטאורית.
"אז איפה הנשים?" שאלתי.
"בואי אחרי." אמרה הקנטאורית והובילה אותי אחריה לקצה צוק שבו עמדו המון קנטאוריות ועוד כל מיני יצורים שכנראה היו בנות. למטה היו כל הבנים… ולין.
"למה לין למטה?" שאלתי.
"היא המנהיגה שלנו. היא חייבת להיות ראשונה וחוץ מזה היא הלוחמת הכי טובה שלנו." אמרה הקנטאורית.
"זה לא קצת.. שוביניסטי? לתקוע כאן את כל הנשים?" שאלתי.
"מה זה שוביניסטי?" הקנטאורית הביטה בי בבלבול.
"שוביניסטי זה.. העצמה נשית.. או משהו כזה." אמרתי.
"העצמה נשית? אני לא יודעת מה זה." אמרה הקנטאורית.
"העצמה נשית.. שגברים ונשים שווים.." אמרתי. הקנטאורית התחילה לצחוק.
"גברים ונשים שווים… אייזה רעיון מצחיק.." היא אמרה בין התקפי הצחוק.
"לא משנה…" אמרתי. נשמעה מלמטה קול של תקיעה… מפה זה מראה כמו קונכייה ענקית.
"קשתות, הכן!" צעקה הקנטאורית שעמדה הכי קרוב לקצה. כל הנשים הרימו את הקשתות, הוציאו חיצים וכיוונו אותם למטה, עדיתי כמוהן.
"הם מתקרבים." אמרה הקנטאורית לידי. ראינו מרחוק צבא שחור מתקרב.
"כשהם מגיעים לסלע בצורת האריה, יורים." אמרה הקנטאורית מקדימה. לא ראיתי את האבן.
"אל תדאגי, היא תצעק כשצריך לירות." לחשה הקנטאורית לידי כשראתה שאני מסתבכת.
"תודה." לחשתי לה. הצבא התקרב במהירות.
"אש!" צעקה הקנטאורית. כולם שיחררו את החיצים וכך גם אני. החיצים עפו בגוש אחד ישר לתוך צבא האויב. אבל הם בכל זאת המשיכו להתקדם, ראיתי את הצבא שלנו מתקדם לעברם. ניקולס היה מקדימה עם לוק ולין.
"הוא ימות…" לחשתי. ושני הצבאות נפגשו.