מבעד למראה- פרק ארבע עשרה

לין הובילה אותי אל מחוץ למחנה. היא לקחה אותי למערה מוחבאת בין כמה סלעים.
"אף אחד לא מכיר את המקום הזה." אמרה לין בזמן שהיא נכנסה פנימה. נכנסתי אחריה, ולפי מראה המערה לין מבלה פה הרבה. המערה הייתה נקייה (יחסית למערה), על הרצפה היה פרוש בד. בצד היה בקבוק מים. לין התיישבה בצמוד לקיר המערה והצביעה על החלל הריק מולה.
"שבי." היא אמרה. התיישבתי.
"לוק כל הזמן אומר שהיו לך חיים ממש קשים… בבקשה, תספרי לי מה קרה." אמרתי. לין הביטה בי ויכולתי לראות את הכאב בעיניה.
"לפני שלוש שנים, ההורים שלי נהרגו בתאונה ואני עברתי לגור עם דוד שלי. חוץ ממני היו לו שני בנים שהיו חברים מאוד טובים שלי. שנה לפני שההורים שלי נפטרו דודה שלי נפטרה, כך שהייתי הבת היחידה בבית. דוד שלי ביקש ממני לעשות את כל הדברים שדודה שלי הייתה עושה – לבשל, לכבס וכל מיני כאלה, לא הייתה לי בעיה עם זה כי הייתי עוזרת הרבה בבית שלי וגם כי הייתי אסירת תודה לדוד שלי שאימץ אותי אז עשיתי הכל כדי לעזור לו. באותה תקופה הייתי מקובלת והיו לי הרבה חברות. ואז לילה אחד, לפני שהלכתי לישון, דוד שלי קרא לי לחדר שלו. נכנסתי פנימה והוא ביקש ממני לשכב לידו. לא ידעתי מה לעשות ונשכבתי שם, וככה הלכנו לישון. ומאז כל לילה דוד שלי רצה שאני אבוא לישון לידו. לאחר כמה זמן דוד שלי התחיל… הוא התחיל לגעת בי, בכל מיני מקומות. בהתחלה חשבתי שזה במקרה, שהוא לא שם לב. ואז, כשזה התחיל להחמיר…" היא נעצרה לבלוע רוק. בהיתי בה המומה.
"כשזה התחיל להחמיר, הבנתי שהוא עושה את זה בכוונה. התחלתי להתרחק ממנו, הפסקתי לישון לידו, בקושי דיברתי איתו וביליתי יותר זמן מחוץ לבית עם חברות. ואז, לילה אחד, כשבני הדודים שלי הלכו לישון אצל חברים שלהם, דוד שלי נכנס בלילה לחדר שלי ו…" עוד עצירה.
"מה קרה, לין? מה הוא עשה?" שאלתי. לין הביטה בי בעיניים מלאות דמעות.
"הוא נכנס עם מצלמת וידאו לחדר, הוא הדליק אותה והניח אותה על השידה בחדר שלי ו.. הוא אנס אותי. צרחתי וניסיתי הוריד אותו ממני אבל הוא היה חזק מידי." אמרה לין.
"לין.. זה.. זה נורא! אני…" לא היה לי מושג מה לומר.
"יום למחרת ראיתי שהוא שלח את הסרטון הזה לחברים שלו והעלה את זה לאינטרנט. הסרטון הופץ וזכה למיליוני צפיות. דוד שלי התלהב, ושבוע אחר כך הוא שוב נכנס לחדר שלי עם מצלמה, ושוב הוא… בכל מקרה, כל החברות שלי ראו את זה, כשבאתי לבית הספר כולם צחקו עלי, קראו לי סוטה, שרלילה, ועוד כל מיני כינויים מעניינים. כל הזמן השפילו אותי, בנים כל הזמן גררו אותי לשירותים וניסו להוריד לי את הבגדים עשו עלי חרם, השפילו אותי, מה לא, והמורים לא נקפו אצבע. חודשיים אחרי שהסרטון הופץ המשטרה תפסה את דוד שלי והכניסו אותו לכלא. בני הדודים שלי שנאו אותי כי בגללי אבא שלהם בכלא, כולם רק איחלו למותי חוץ מלוק. הוא היה היחיד שעמד לצידי באותה תקופה מזוויעה, ולא היה לו אכפת מה ההשלכות של זה. יום אחד, כשלוק ואני הלכנו ברחוב ראינו את המראה, הבטנו פנימה והגענו לכאן. אני שמחתי על ההזדמנות לברוח מהכל אבל אני יודעת שלוק מתגעגע הביתה. אבל הוא לא חוזר בגללי." אמרה לין. בהיתי בה המומה.
"בחיים לא הייתי מנחשת…." לחשתי. לין הביטה בי. הדמעות נעלמו אבל עדיין יכלו לראות את הכאב על פניה.
"אבל… אבל איך זה קשור אלי?" שאלתי.
"מי שהובילה את כל מה שקרה אחרי העניין עם דוד שלי…היא נראתה בדיוק כמוך. אותו שיער שחור, אותן עיניים כחולות. ואותו שם. זואי." אמרה לין.
"אבל… זאת לא הייתי אני." אמרתי, המומה עוד יותר ממקודם.
"זאת לא היית את, אבל את דומה לה בצורה מפחידה. כשראיתי אותך.. הכל חזר אלי. כל מה שניסיתי להדחיק במשך שנתיים וחצי." אמרה לין.
"אני… אני מרגישה נורא." אמרתי.
"את לא צריכה להרגיש נורא. כל העניין הזה.. זה היה אשמתי. אני הייתי תקועה בעבר, לא הצלחתי להשתחרר." אמרה לין.
"אפשר להבין אותך! לא קל להשתחרר מדבר כזה!" אמרתי. לין חייכה חצי חיוך.
"דף חדש?" שאלתי.
"דף חדש." היא הנהנה. התרוממתי הושטתי יד ללין היא תפס אותה וקמה. ביחד יצאנו מהמערה וחזרנו למחנה. כבר מרחוק יכולנו לראות שמשהו לא בסדר.
"מהר." אמרה לין, שכנראה גם היא שמה לב למשהו חשוד ושתינו התחלנו לרוץ. המחנה היה בלגן אחד גדול. יצורים התרוצצו, אחד האוהלים עלה באש ונשמעו צרחות מכל הכיוונים.
"מה קורה כאן?!" צעקה לין. דממה. כולם הביטו בה. לוק התקרב אלינו בריצה.
"לין! זואי!" הוא התנשם.
"לוק, מה קרה כאן?, שאלה לין, אבל לוק הביט בי.
"זואי, אני כל כך מצטער." הוא אמר.
"מה קרה?" שאלתי, לחוצה.
"זה ניקולס, הורמיון חטף אותו." אמר לוק.