מבחן האומץ עונה 2- פרק 5 :)

~כדאי לכם לקרוא את הפרק הקודם שוב!! עשיתי כמה שינויים זה חשוב!!~

הילדים התיישבו על הריצפה, בשוק טוטאלי.
"אנחנו פאקינג עברנו 234 שנה אחורה?" שאלה טיה בהלם.
"ושלושה חודשים" אמר ליאם ובלע את רוקו.
"אוי אלוהים. זה פשוט סיוט שמתגשם לו" אמרה אנג'לה.
"אני חושבת שכדאי שנתפצל ונחקור את התקופה הזאת" אמרה ויולט במעשיות.
"מסכים" אמר ניל והינהן.
"אוקיי. אני ניל וליאם נלך ישר לבדוק מה יש. אית'ן, רוקי וטיה ילכו מאחורי החדר\מעלית, מאט ופיטר ילכו לימין, ואנג'לה וסקיילר לשמאל." אמרה ויולט. כולם הינהנו ויצאו החוצה.
ויולט, ניל וליאם החלו ללכת ישר. כעבור בערך רבע שעה הליכה הם ראו טירה ענקית שנשמעה ממנה מוזיקה. הם החליטו להתקרב.
"תקשיבו אנחנו לא יכולים פשוט להכנס לשם.. תראו איך אנחנו נראים" אמרה ויולט והחלה לשפשף את עורה הקפוא והחשוף בגלל הבגדים הקצרים שלבשה.
"בואו נסתובב סביב, נראה עם יש כניסה אחורית או משהו" הציע ליאם. הם הינהנו והחלו להסתובב סביב הטירה. הם שמעו צעקות מאחד החדרים והחליטו לטפס לחלון לראות מה יש שם. הבנים הרימו את ויולט ביחד כדי שתסתכל בחלון.
החדר נראה כמו מטבח קטן, ובתוכו הייתה אישה שמנה וגדולה שנראתה כועסת משום מה. לידה הייתה נערה נמוכה, עם תיסרוקת גבוהה ושמלה נפוחה בצבע שמנת, שרוולים נפוחים והמון קווים של זהב שנמתחו על השמלה. היא ענדה גם שרשרת פנינים עצומה. היא נראתה עשירה, אך לא מרוצה בכלל מהשמלה שלבשה.
"מושלם." אמרה ויולט וירדה בקפיצה מהחלון.
"מה ראית?" שאל ליאם.
"בואו" אמרה ויולט. היא הובילה אותם לדלת צדדית, כנראה דלת המשרתים, ודפקה בה.
הנערה הזדעפה וניגשה לפתוח את הדלת. היא פתחה אותה והסתכלה על הילדים בהלם. ויולט הייתה לבושה בחולצה קצרה ושורט, והבנים בטי שרט וג'ינס קצר. הם נראו קפואים.
"מי אתם?" שאלה הנערה בתוקפנות. היא דיברה באנגלית, אך היה לה מבטא גרמני. היא ראתה שהילדים קופאים מקור, אז היא הכניסה אותם לחדר המטבח המחומם, ונעצה בהם מבט נוקב.
"אני ויולט, ואלו ליאם וניל. אנחנו לא מפה" אמרה ויולט. המטבח היה נעים וחם והשרה נעימות.
"ואני מאריה אנטוניה יוספה יוהנה לבית הבסבורג-לורן, הארכידוכסית של אוסטריה" אמרה הנערה ברוב חשיבות. ויולט מיצמצה.
"א..את מארי אנטואנט..?" מילמלה ויולט בהלם. הגענו עד כדי כך אחורה?! ללפני המהפכה הצרפתית?!
פניה של הנערה הזדעפו, "הארכידוכסית בשבילך" היא אמרה.
"או אלוהים" אמר ליאם שגם הוא קלט את הקשר. הם עומדים מול המלכה העתידית של צרפת.
"אתם באתם למסיבה? כי אתם ממש לא לבושים בשביל זה." אמרה מארי אנטואנט.
"כן אנחנו.. אמ.. באנו מרחוק. תוכלי לתת לנו בגדים למסיבה, ובשביל שנתחמם?" שאל ניל. פניה התרקחו. היא הינהנה וסימנה להם לבוא אחריה. הם הלכו דרך דלת צדדית, בשביל לא לעבור במסיבה, ועלו לקומה השניה.
הם הגיעו לחדרה של מאריה והיא התיישבה על הכיסא הקרוב באנחה.
"אתם יודעים למה עשו את הנשף הזה? זאת מסיבה בשבילי. הם רוצים לחתן אותי. עוד שבועיים. אני לא רוצה. הם עשו את המסיבה הזאת בשבילי.. כדי לשכנע אותי" אמרה מאריה. היא נראתה עצובה.
הילדים לא ידעו מה להגיד. "בת כמה את?" שאלה לבסוף ויולט.
"חמש עשרה" אמרה מאריה ונאנחה. היא קמה באחת מן הכיסא. "אני אלך לקרוא למשרתת שלי שתלביש אתכם" אמרה ויצאה מן החדר.
"אנחנו אשכרה בארמון שנברון?" שאל ליאם ובחן את החדר היוקרתי.
"אע?" שאל ניל שלא הבין על מה הם מדברים.
"אנחנו בארמון של הקיסרית של אוסטריה, וביתה מארי אנטואנט. המלכה העתידית של צרפת. היא עומדת להתחתן עם לואי ה-16 ולחיות בעושר מטורף" אמרה ויולט. היא לא האמינה שזה קורה לה. ניל פער את עיניו.
מאריה נכנסה חזרה לחדרה עם האישה השמנה שראו קודם. האישה הינהנה והוציאה שמלה לא כזאת מנופחת כשל מאריה, ך עם שרוולים מנופחים. השמלה הייתה בצבע ורוד עם עיטורי כסף וזהב. היא הוציאה את הבנים בתוקפנות, והלבישה את ויולט בשמלה, ואז פיזרה את שיערה האסוף בצמות, ומשכה אותו כלפי מעלה, ואז הידקה אותו עם סיכות. היא נעלה לה נעלי בובה בצבע תואם, ושמה לה שרשרת קולר. כל ההתראגנות הזאת ערכה בערך חצי שעה. לבנים היא נתנה פשוט שמיכות להתכסות בהן, ונעליים חדשות.
"וואו" אמר ניל כשויולט הגיחה החוצה ועשתה סיבוב.
ויולט הסמיקה. "השמלה מדהימה" היא הודתה למאריה שהגיעה אחריה.
"אני יודעת. היא אחת האהובות עליי. אני חושבת שקאת'רין הלבישה לך אותה מפני שלא צריך מחוך לוחץ בשבילה, ולא צריך שלד למטה." אמרה מאריה.
"שלד?" אמרה ויולט בבעתה. מאריה נאנחה והרימה מעט את שמלתה. מתחתיה נגלה שלד שמלה עשוי נחושת כבדה, שהפך את שמלתה לנפוחה.
"נרד למסיבה?" שאלה מאריה. ויולט הינהנה. הבנים לא יכלו לרדת למסיבה עם איך שהם נראו, אז הם סיכמו שויולט תנסה להגניב להם ולאחרים קצת אוכל.
הילדות ירדו למסיבה, והאורחים בירכו את מאריה על חתונתה הקרבה. ויולט הלכה אל שולחן הכיבוד. בהתחלה היא אכלה בעצמה, ואז היא החלה להכניס לכל מקום בו יכלה להכניס דברים קצת אוכל. היא שמה בין חגורתה, בחזייתה, ובתוך השמלה.
אחרי חצי שעה ויולט עלתה למעלה לקחת את הבגדים הקודמים שלה, ולתת לבנים את האוכל שאספה.
הם אכלו ברעבתנות.
"אוקיי בואו נלך במהירות לפני שהיא תשים לב ש.." התחילה ויולט ואז ראתה את מאריה עולה במדרגות לכיוונה.
"אתם כבר הולכים?" היא שאלה בעצב.
"אמ.. כן.. אנחנו חייבים" אמרה ויולט.
"לאן אתם הולכים?" שאלה מאריה בסקרנות.
"לבית שלנו.." אמר ניל.
"אני יכולה לבוא? המסיבה במילא נגמרה" אמרה מאריה.
הילדים בלעו את רוקם.