מבחן האומץ עונה 2- פרק 2 (בבקשה תקראוו)

האקדמיה לכישוף על שם קלואי יוטה האגדית, או בקיצור אלשקי"ה, היא אקדמיה יוקרתית ביותר. לומדים בה כל המכשפים המגיעים לגיל 14. יש ילדים מיוחדים שנבחרים ללמוד בכיתה מיוחדת. אלו הם ילדים שההנלה עוקבת אחריהם מגיל קטן, ויש להם כוחות מיוחדים. הם יותר חזקים מהילדים הרגילים. ילדים אלו נבחרים ללמוד באלשקי"ה רק מגיל 16, מפני שהם צריכים להגיע לגיל השיא בכישוף, ורק אז להתחיל ללמוד. ילדים אחרים צריכים להתחיל לפני שהם מגיעים לגיל השיא.
הילדים הנבחרים אלו : סקיילר, טיה, רוקי, אנג'לה, ויולט, אית'ן, ליאם, ניל, פיטר ומאט. עשרה בסך הכל. הנערים האלו נשארים באלשקי"ה רק עד גיל 18, ויש להם תוכנית לימודים מיוחדת. הם לא מגיעים כל שנה, ולרוב חדר הלימוד המיוחד ללימודים אלו נשאר ריק, אבל לא השנה. השנה התלמידים האלו הולכים לקחת חלק במשהו חשוב באמת. דבר ראשון הם צריכים ללמוד, אבל חוץ מזה, הם יועדו למשהו גדול יותר. הם יועדו להלחם.

"באלך שנלך להסתובב קצת להכיר את שאר הילדים פה?" שאל ניל אחרי שהוא וליאם הסתדרו בחדר שלהם.
"אין לי כוח, לך אתה" ענה ליאם ופשט את חולצתו. הוא היה עייף מהיום הזה ובסך הכל רצה לישון.
"זה לא שווה לבד. נו בוא מה אכפת לך יא חננה" אמר ניל וזרק עליו כרית.
"אוי תסתום כבר" אמר ליאם וזרק עליו את הכרית בחזרה, "ותן לישון"
"חננה" זרק ניל בעצבנות וקם.
ליאם נאנח, "בבקשה אל תטריד קטנות בנות 14" ניל חייך אליו חיוך שובב, "רק כי אמרת בבקשה" ויצא מהחדר.
ליאם נאנח שוב. הוא ידע שלבנות קשה להתעלם מה'קסם' של ניל, והוא גם ידע שניל מסוגל לעשות מה שהוא רוצה איתן בעקבות זה. הוא לבש את חולצתו בחזרה ויצא אחריו החוצה.

"ראית איזה חתיכים יש איתנו בקבוצה??" התלהבה אנג'לה אחרי שהיא וויולט הגיעו לחדרן.
"כן באמת חמודים" אמרה ויולט וחייכה.
"מה את אומרת על לטייל פה בין החדרים?" שאלה אנג'לה ונעמדה מול המראה, מסדרת את שיערה החום שהגיע עד למותניה, בעזרת המברשת שלה.
"בין החדרים של הבנים, את מתכוונת" אמרה ויולט והסתכלה לעבר אנג'לה שציחקקה.

"אז אני סקיילר בת' " אמרה סקיילר כשהיא וטיה הגיעו לחדרן והחלו לסדר את הדברים שלהן.
"אני טיה סקייקלור" ענתה טיה בחיוך. הילדה המנומשת הקטנה מצאה חן בעיניה.
"אז.. מה הסיפור שלך?" שאלה סקיילר בהיסוס ואז הוסיפה במהירות "את לא חייבת לענות עם לא באלך." מחשש שטיה תחשוב שהיא חטטנית מעצבנת כזאת.
"זה בסדר. אין לי סיפור כזה נוראי," אמרה טיה בחיוך. "ההורים שלי לא יודעים דבר על כל העניין של הכישוף. הכל למדתי מסבתי. ההורים שלי דיי עשירים ותמיד חייתי בפינוק. אני הייתי הילדה המקובלת הזאת ביסודי שכולם מקנאים בה.. זה היה דיי מבאס, כל החברות שלי קינאו בי והתחנפו אליי, אבל אחרי הכל הרגשתי דיי לבד. אני שמחתי ממש כשהעבירו אותי לכאן." סיימה טיה את סיפורה. "ושלך?" היא שאלה את סקיילר.
"אמא שלי נפטרה כשנולדתי, ואבי התחתן עם אישה אחרת, רוזי שמה. אחותי פייג', הגיעה מרוזי. אבל את רוזי אני לא אוהבת. גם לא הסכמתי שאבא יספר לה שאני מכשפה. היא כל הזמן חושבת שהיא אמא שלי, והיא איומה. אני שונאת אותה. אמא שלי הייתה האישה הכי יפה שיש. לפני שאבא התחתן עם רוזי הוא היה מספר לי סיפורים עליה. על זה שהיא אהבה לרקום, ועל הסיפורים המופלאים שהיא ידעה לספר." אמרה סקיילר בעצב. היא הוציאה מהמזוודה שלה את השרביט שלה מהבית, השרביט שהיה שייך לאימה."זה היה שלה" היא אמרה ונופפה בשרביט, מרוכזת. אחרי כמה שניות הבגדים שהיו במזוודתה התחילו לעוף, והיא כיוונה אותם בעזרת השרביט לארון. הבגד הראשון שיצא היה שמלה לבנה ויפה עם עיטורי תחרה מתחת. השמלה הגיעה לארון ובמקום להתקפל בתוכו בצורה יפה, היא נפלה על הריצפה והתקמטה. טיה צחקה, וסקיילר הזעיפה פנים.
"חשבתי שזה יעבוד. ניסיתי את מה שמיס טיילור אמרה היום, רק לגבי הבגדים. זה לא עבד." אמרה בזעף.
"אפשר?" שאלה טיה, והצביעה על השרביט. סקיילר משכה בכתפיה והושיטה לה את השרביט.
טיה התרכזה כמה שניות, הרימה את השמלה מהרצפה, יישרה אותה, והניחה אותה מקופלת בארון.
"סבתי אימנה אותי" היא אמרה בחיוך והביאה לסקיילר חזרה את השרביט של אימה.

"תקשיב. אני לא יודעת איך יצא שאנחנו ביחד בחדר, אבל זה ככה. אז בקיצור, יש לי כמה חוקים. אתה לא מתקרב לבגדים שלי, ובמיוחד לא לחזיות, אתה לא מביא לכאן בנות, בנים אין לי בעיה. ו.. אמ.. זהו. אבל אני בטוחה שבקרוב יהיו לי עוד חוקים. שאלות?" אמרה רוקי כשנכנסו שניהם לחדר. אמנם הבחור שהיה איתה נראה חמוד, וגם היה חתיך ממש, היא דיי דאגה בנוגע לפרטיות שלה.
הוא צחק, "שום שאלות, הוד מעלתה". היא הרגישה קצת מטופשת, אבל שמחה שהעבירה את הנקודה שלה.
"אני אית'ן" הוא אמר וחייך. החיוך שלו היה חמוד.
"אני רוקי" היא אמרה וגם היא חייכה. היא התיישבה על המיטה וסידרה את המצעים שהביאה מהבית שלה.
"אני הולך" הוא הודיע ויצא מן החדר. האמת שהיא שמחה שהיא קיבלה כזה בחור חמוד בתור השותף לחדר שלה.